כל המאמרים במדור זווית אישית

אפשר להתייחס לשמו של האדם בשתי צורות- האחת טכנית והשנייה מהותית. ברמה הטכנית, שמו של האדם הוא רק איזה שהוא סימן זיהוי, דרך ליצירת תקשורת

כאשר התורה שמה פסוקים סמוכים אחד לשני היא רוצה להפנות את תשומת ליבנו לכך שקיים קשר בין הדברים. וכאשר התורה מבקשת מאיתנו ללמוד לדורות את

קשה ועצוב לקרוא את פרשת וישב- לקרוא עד לאיזו שפל מדרגה יכולים אחים להגיע, לראות עד כמה השנאה יכולה להחריב עולמות ומשפחות, להביט ביעקב המתבונן

אין לך תמונה עגומה, מכמירת לב ועצובה יותר מזו, בה אדם בורח מפני אחיו הרודף אחריו להורגו- "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה

ישנם שני סוגים עיקריים של עייפות. ישנה עייפות פיזית טבעית. כך הקב"ה ברא את האדם – גופו המופלא של האדם זקוק מדי זמן למנוחה, לשינה

שני מופעים של משא ומתן בפרשה. הם מתנהלים במקומות שונים, עם אנשים שונים, וסביב נושאים שונים, ואעפ"כ יש משהו שמחבר ביניהם. המשא ומתן הראשון מתנהל

אין לך ביטוי יותר כולל ואוניברסלי מאשר 'אַב הֲמוֹן גּוֹיִם', ואין לך דבר יותר מפריד ומבדל וייחודי מאשר ברית המילה: " וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל אַבְרָהָם

כל דור וההתמודדויות שלו. לא דומה דור אחד למשנהו לא בשאלות ולא בתשובות, לא באתגרים ולא במשברים, לא בתהליכים ולא בפתרונות. הרצון לעשות 'גזור והדבק'

ספר בראשית הוא ספר מטלטל. יש בו הכל- צדיקות ורשעות, אהבה ושנאה, אחווה וניכור, דרמות וטרגדיות, ענווה ושחצנות, אמונה וכפירה, תמימות וכוחנות. בכל שנה עם

בקושי יצאנו מחנוכה, והנה בשבוע הבא אנו נתקלים בעוד תאריך מיוחד על לוח השנה העברי- עשרה בטבת. על מה בעצם צמים? ובישראלית פשוטה ומדוברת אנו