כל המאמרים במדור זווית אישית

מדרשי כנסת אני מקוה שאני לא טועה, ושמה שיקרה בין כתיבת שורות אלו עד הדפסתם לא יפריך את טענותיי- אבל איכשהו אני חש שהכנסת הנוכחית

אוהבים הניגוד בין הנוף המדהים והפסטוראלי של ההרים והעמקים הסובבים את בית שמש, לבין גודל הטרגדיות והמשברים שנגלו לנגד עיני, רק העצימו כפל כפליים את

תנו לכוחות הביטחון לנצח המשפט המרכזי בשיר הנושא לסרט המיתולוגי של הגששים 'גבעת חלפון אינה עונה', הוא 'תן את הכבוד לצה"ל': " מלחמות ישנן בשפע,

פול ווליום משנכנס אדר- אל תחפשו את השמחה במקום בו יש הרבה סאונד, אפקטים ורעש. אל תחפשו את השמחה בגורמים חיצוניים שמנסים בפול ווליום 'לעשות

יש מילה אחת שלעניות דעתי מבטאת את דעת כמעט כל אשר נשמה ערכית, יהודית, ישראלית וציונית פשוטה באפו, בלי שום קשר להשקפתו הפוליטית או הדתית

כאזרח מן הישוב, אתה רוצה לחשוב ולהאמין שאתה נמצא בידיים בטוחות. אתה רוצה להאמין כי בחדרי החדרים, ברגעים של הכרעות אמת גורליות- בין אם זה

עוצמת גלי האהבה, החום, האבל והפירגון שהתפרצו ועלו מכל עבר ומכל רחבי ישראל ושדרות הציבור עם היוודע דבר פטירתו של אורי אורבך ז"ל עוררה הערכה

אחת התכונות המאוסות עליי ביותר היא הזלזול. זלזול באדם, בכבודו, באישיותו, בכישרונותיו, באינטליגנציה שלו, בפועלו, ובכלל במה שהוא. מכיוון שהנחת היסוד היא שכל אדם נברא

התקשורתית האולטימטיבית שהייתה פותחת כל הרצאת מבוא בקורס תקשורת המונים אמרה כך: התקיימה תחרות ריצה בין רץ אמריקני לרץ רוסי, והאמריקני ניצח. למחרת כותרת העיתון

53 חיילים וחיילות יזכו לקבל צל"ש על מעשי גבורתם במבצע צוק איתן. גאווה למדינה. גאווה לצה"ל. גאווה למשפחות. קראתי את הנימוקים למתן הצל"ש לחלק מהחיילים-