כל המאמרים במדור הלכה מסביב לשולחן

עמדנו ברשימה הקודמת על התהליך שהפך את התפילין ממצווה שאמורה ללוות את האדם לאורך כל היום, לריטואל 'טקסי', הנעשה בשעת התפילה בלבד. ראינו כי מבחינה

על פי האמור בתורה, התפילין אמורות ללוות אותנו כל העת. הלא מטרתן היא "למען תהיה תורת ה' בפיך", ולמען נדע "כי בחוזק יד הוציאנו ה'

ראינו ברשימה הקודמת כי הרמב"ם כותב שישנם עשרה דברים בתפילין שהם הלכה למשה מסיני (הלכות תפילין א, ג). איננו מבינים מהכתוב מדוע התפילין שחורות או

  "הכל תלוי במזל, ואפילו ספר תורה שהיכל", אמר הזהר לפרשת נשא, ונראה שהדבר נכון גם ביחס למצוות. תרי"ג מצוות נתנו בסיני, חלקן חמורות, שעונשן

אחת התמונות שזכורות ודאי לכולנו מליל הסדר היא התמונה שבה עומדים כל הילדים על הכיסאות ושרים מה נשתנה. זוהי למעשה הפתיחה הרשמית של ההגדה, שכולה

קיים פער לא-ברור בין הצורה שבה אנו מקיימים מצוות תפילין לבין תוכן המצווה, כפי שהוא מבוטא בתורה. החיוב להניח תפילין מוזכר ארבע פעמים בתורה –

הלכות תפילין והלכות מזוזה וספר תורה נמצאות בשני מקומות שונים ומרוחקים ב'שולחן ערוך'. את הלכות תפילין ממקם ר' יוסף קארו בחלק אורח חיים, בסימנים המוקדמים

כשרבי יהודה הנשיא עורך מסכת שתעסוק בענייני פורים, למרבה הפלא הוא אינו קורא לה 'מסכת פורים' אלא 'מסכת מגילה'. כאשר הרמב"ם כותב את הלכות פורים

  ברכת כהנים היא מצווה מן התורה. הרמב"ם מונה אותה בספר המצוות שלו (עשין כו), כחלק מחיובי הכהנים במקדש, ואולם ב'משנה תורה' הוא ממקם את