כל המאמרים במדור הקול שלה

המכה התשיעית, אחת לפני האחרונה, היא מכת החושך. בתחילה המצרים לא ראו דבר ואחרי כמה ימים החושך היה כל כך סמיך שהם לא יכלו לזוז.

לפני שנים רבות, בבוקר שמשי במיוחד, ללא עננים ורוחות, החליטה בת פרעה שהיום היא תרחץ במי הנהר. משעמם לה לטבול באמבט המלכותי, וגם ככה היא

לפני כמה שנים הייתי עדה לסיטואציה שספק הביכה אותי ספק הצחיקה אותי, מה שבטוח – אדישה לא נותרתי. עמדתי מחוץ למעלית באחד ממלונות הנופש בעיר

אני לא אופה עוגות! נכון, אין גאווה גדולה בהצהרה הזאת, אני יודעת ואפילו יש בי מעט מן הבושה, הרי מי לא אופה עוגה? במיוחד כיום,

משחר ילדותי התרגלתי להבדיל בין הטוב לרע על פי הדימוי של אור וחושך. במסורת ובתרבות היהודית יש התייחסויות רבות לדימוי הזה – "מעט מן האור

יעקב שמרגיש שימיו ספורים ומבקש לברך את בניו טרם לכתו. לכל בן הוא אומר משהו אחר, כי הורה רואה הכי טוב את הילד שלו. הפעם

"ויאמר פרעה ליעקב כמה ימי שני חייך" (מז/ח) הייתי בטוחה שארצה לכתוב השבוע על נקמה, ועל כמה יוסף פעל בגדלות נפש וויתר עליה, למרות מתיקותה,

"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" מתברר שיעקב לא למד ב"מכון אדלר" להורות משופרת. בתום לב

"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן… ויגל את האבן מעל פי הבאר" (כט/י) במהלך חיי, בכל פעם שמישהו חילוני היה אומר לי: "טוב

"ויגש יעקב אל יצחק אביו, וימשהו, ויאמר הקל קול יעקב והידים, ידי עשו" (בראשית כז/כב). פרשת תולדות היא אולי אחת הפרשות הכי הוליוודיות שנכתבו. אתם