פרשת השבוע מפגישה אותנו עם אחת המצוות 'הסתומות' בתורה, מצוות 'פרה אדומה'. מצווה שביסודה עומד מנגנון 'תמוה', בעולם מושגים של טומאה וטהרה, באמצעותו עובר
פרשת השבוע מקפלת בתוכה את אחת מנקודות השיא בניסיון לערער את מעמד מנהיגות דור המדבר. הפרשה מתארת את הניסיון להדיח את משה ואהרן מכהונתם כמנהיגי
חטא המרגלים פותח בתיאור בחירתם של 12 אנשים, נציג מכל שבט בעם ישראל. לא סתם נציגים זוטרים אלא עניין לנו בקבוצה איכותית שנמנית עם שכבת
ספר במדבר רצוף בתלונות בני ישראל. הקורא את ספר במדבר אינו יכול שלא לזהות את 'המאמץ' שלא לפספס את ההזדמנות לבקר, להתלונן, להשמיע עמדה שונה,
ספר במדבר, החומש הרביעי מבין חמשת חומשי התורה, שבקריאתו נחל השבת, מבקש לתאר את המציאות הישראלית בתקופת המדבר. הספר מקפל בתוכו תקופה של כ-40 שנה.
פרשת בהר פותחת במצוות שמיטה. מצווה זו יכולה להתיישב עם תפיסה כלכלית סוציאליסטית. האבן עזרא קובע: "וסוד ימי עולם רמוז במקום הזה". את עניינו של
פרשת אמור מופנית אל הכהנים, קבוצה מוגדרת בעלת שיוך משפחתי ומטען גנטי מולד, שהוקדשה לתפקיד ציבורי-לשרת בקודש. הכהנים הם החולייה המקשרת בין האדם לא-ל. בעבודת
ספר ויקרא עוסק ברובו המכריע בהגבלות. הוא מניח מסד לחיים שמבקשים להבדיל בין הקודש לבין החול, בין הטמא לבין הטהור. בין המותר לבין האסור. תחילתו
פרשת תזריע נושאת עמה את ענייני נגע הצרעת. הצרעת המקראית אינה תוצר של זיהום או תולדה של מצב רפואי. הצרעת הינה נגע רוחני שבא לו
במהלך חנוכת המשכן אנו קוראים על מותם של שני בני אהרון, נדב ואביהוא. הסיבה למותם, כפי שזו מופיעה בתורה "ויקריבו אש זרה אשר לא צוה
