ארכיון של: כ״ח באב ה׳תש״פ (אוגוסט 18, 2020)

בנעוריי הייתי אוהב לבקר במקומות קדושים, במקומות בהם יש חממה רוחנית כלשהי. קהילות סגורות, קבוצות העוסקות בעבודת האלקים. מקומות של

"מכל עשרת הדיברות", אמר חכם אחד, "לא נותרו בימינו אלא שנים: 'אנכי!' ו'לא יהיה לך!'. את השאר שכחנו". הוא כמובן

במה זכה פסוק שנראה טכני לחלוטין- "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו", להיות הפסוק החותם את

המדרש מגלה שבקריעת ים סוף מלאכי השרת תמהו מה ההבדל בין העמים, שבזכותו ניצל עם ישראל בעוד המצרים טבעו. בעל

אורה הגדול של שירת הים, הניצבת במרכז הפרשה, דחק מעט לשוליה – גם במישור הטקסטואלי, לסוף הפרשה, גם במישור התודעתי

יש דברים בחיים שאין בהם קיצורי דרך, ושצריך לעבור אותם ובהם באופן מסודר שלב אחרי שלב, בלי דילוגים ובלי מניפולציות.

סיפור קריעת ים סוף שבפרשה, הוא עיתוי מתאים לספר את סיפורו של אבא מהרי. אבא מהרי נולד בתחילת ה-19 בחבל

המנהיג החסידי האולטימטיבי, הבלתי מעורער, הוא רבי אלימלך מליז'ענסק. או כפי שהוא מכונה – "ר' מיילעך". סיפורים רבים אודותיו בעניין

קהילת שלוניקי – עיר ואם בישראל הקהילה היהודית בשלוניקי הייתה ידועה כ"עיר ואם בישראל". בסוף ימי בית שני כבר הייתה