ולא יכלו דברו לשלום
"ולא יכלו דבר לשלום" – קשה למצוא מילים עוצמתיות יותר המתארות את שורש הקרע, הפילוג, המכירה וההפקרה מאשר מילים אלה.
"ולא יכלו דבר לשלום" – קשה למצוא מילים עוצמתיות יותר המתארות את שורש הקרע, הפילוג, המכירה וההפקרה מאשר מילים אלה.
אחד הסיפורים המופלאים בתורה הוא פרשת חייה של רחל אמנו. בראשית הדרך נגלית לפנינו דמותה התלותית. "בתו של" לבן הארמי,
בשנתי הראשונה להוראה נכנסתי לחדר מורים, שם ראיתי מורה, שגם הייתה בשנתה הראשונה, ממררת בבכי ומרוסקת לגמרי. נבוך מכדי לגשת
בין ענייני הפרשה חבוי פסוק שנוהגים לעבור עליו מהר: "ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן וישכב את בלהה
כמה אמת, עוצמה וגודל יש במילה אחת קטנה – קָטֹנְתִּי. בשיא המתח, עשרים שנה אחרי הבריחה והניתוק מהבית, כאשר הוא
בדור בו כל האופציות פתוחות, ומדברים על אחוזי נשירה עצומים, דומה כי סוגיית החינוך מעסיקה יותר מתמיד, ומאתגרת אותנו בכל
מאבקו של יעקב אבינו הוא מאבקו של עם ישראל בכל הדורות. עמידתו בפני מלאכו של עשיו הינה אב-טיפוס לעמידתנו בכל
המילים: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (לב, כה), אינן מתארות, להבנתי, מצב רגעי, אלא משקפות גם חוויה קיומית הולכת ונמשכת בחייו של
את סיפורה של הקהילה היהודית בקהיר, המונה כיום 40 נשים, לא ניתן לשמוע מפיהן, אשר רובן ככולן נשואות לנוצרים ומוסלמים,
יעקב מתכונן לקראת המפגש עם עשיו אחיו. במשך עשרים השנים ששהה יעקב בבית לבן לא עלה שמו של עשיו ולא