עושה עושר ולא במשפט
ירמיהו, נביא החורבן, מזהיר בכל עת מפני אסון שעומד להתרחש על העם היושב ביהודה, על העיר וסביבותיה ועל בית המקדש
ירמיהו, נביא החורבן, מזהיר בכל עת מפני אסון שעומד להתרחש על העם היושב ביהודה, על העיר וסביבותיה ועל בית המקדש
בספרו "מכתבי החפץ החיים", מציין רבי אריה לייב בנו של 'החפץ חיים' בכמה מקומות, את השקפתו של אביו, שתקופתנו היא
המשנה במסכת פאה (א, א) קובעת ש'תלמוד תורה כנגד כולם'. ואכן, לימוד תורה נתפס מבחינה ערכית כעיסוק הגבוה ביותר שיכול
"אוחיל יום יום אשתאה, עיני תמיד צופיה, מתי אבא ואראה, ירושלים הבנויה?"- כך חורז הרב הגאון ר' אליהו בכור חזן,
פרשת השבוע היא אחת משתי פרשות בהן מופיעות ברכות וקללות הנקראות בשם "תוכחות". כיוון שנכרתו עם עם ישראל שתי בריתות
פרשת הברכות מתחילה בהתניה: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", ומסתיימת בברכה: "אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם
"לפני שנים אחדות שאלני פסיכולוג אחד: כיצד יכולים יהודים להתפלל 'ובכן תן פחדך' – הלא בידוע ברפואה הפסיכולוגית והפסיכוסומאטית, שהפחד
אחת מהברכות שבפרשה היא על שפע יבול שיצמח מן השדה כשכר לקיום התורה והמצוות: "ואכלתם ישן נושן, וישן מפני חדש
פרשת הקללות היא פרשה קשה. ל"עיכול", לקריאה ולשמיעה. שחפת וקדחת, מכלות עיניים ומדיבת נפש. מגפה, מנוסה. שמים כברזל וארץ כנחושה.
אחד עשר פסוקי ברכה פותחים את פרשת בחוקותי. המילה הראשונה בפסוקים הללו היא 'אִם' והמילה החותמת אותם היא 'קוֹמְמִיּוּת'. המילה