לא מי צודק, אלא האם אנו מסוגלים להקשיב?
בעקבות הטור שפרסמתי בשבוע שעבר על ההבדל בין ספירת העומר במסורת יהדות אתיופיה לבין הספירה במסורת הרבנית, קיבלתי מספר תגובות.
בעקבות הטור שפרסמתי בשבוע שעבר על ההבדל בין ספירת העומר במסורת יהדות אתיופיה לבין הספירה במסורת הרבנית, קיבלתי מספר תגובות.
אני רוצה הפעם לספר לכם על חבר שלי, נקרא לו לצורך העניין יוסי: יוסי הוא מסוג האנשים שתמיד מרגישים שהעולם
מעל רכסי דרום לבנון הם מרחפים בשקט מאיים, מותירים מאחוריהם שובל בלתי נראה של זכוכית דקה, וכבר גבו את חייהם
את הטור השבוע אני מבקש להקדיש לשיחה מדומיינת בין יהושע לכלב בעקבות חטא המרגלים. השיחה עצמה היא כמובן מעין מדרש,
"וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – שלושה מוקדים מרכזיים נמצאים במעשה המרגלים, ושלושתם קשורים מאוד על
קמפיין מערכת הבחירות החל. זו תהיה מערכת בחירות שתתקיים תוך כדי מלחמה, כאשר בנינו, חיילי צה"ל, נלחמים בכמה חזיתות. רבים
בסיומה של פרשת שלח לך אנו נפגשים עם מצוות ציצית, כחתימה לקבלת עול מלכות שמים שבקריאת שמע. חז"ל התקשו מדוע
על סמיכות פרשיות מרים והמרגלים והקשר ביניהן כתב רש"י: "לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת מְרַגְּלִים לְפָרָשַׁת מִרְיָם? לְפִי שֶׁלָּקְתָה עַל עִסְקֵי דִבָּה,
שמואל ב' פרק ג' המלחמה בין בית שאול לבית דוד מגיעה לסיומה בפרק ג' בשמואל ב', מתוך אירוע מפתיע במיוחד:
לפני שיצאה המשלחת של "ראשי בני ישראל לתור את הארץ" הוסיף משה לשמו של הושע בן נון את האות יו"ד: