האם צדיקותו של אדם מספיקה?
פרשת נח מציבה במרכזה דמות שנדמית בתחילה כמעט מושלמת: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו” (בראשית ו׳, ט׳). ובכל זאת,
פרשת נח מציבה במרכזה דמות שנדמית בתחילה כמעט מושלמת: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו” (בראשית ו׳, ט׳). ובכל זאת,
ארוחת חג שתוכננה למאות ישראלים בבית חב"ד שבאי פוקט בתאילנד בוטלה על רקע מחאה פרו פלשתינים והנחיות זרועות הביטחון שם.
בדרך כלל הנושאים העוסקים בבעלי חיים עצמם נמצאים מחוץ לתחום בית המדרש. אולם דווקא בפרשתנו, שמתארת כיצד המבול החריב את
את חברינו וידידינו ניתן לחלק, פחות או יותר, לשתי קבוצות: חברים ותיקים שמלווים אותנו כבר עשרות שנים, וחברים מקרוב באו
לפני כחודש, בעיצומו של קמפיין גיוס המונים להוצאת הספר שלי, פניתי לראש עיריית מעלות־תרשיחא וביקשתי להיפגש איתו. חשבתי שאולי העירייה
יובל שגב לפני כמעט מאתיים שנה כתב הסופר האיטלקי קרלו קולודי סיפור על חתיכת עץ. לא עץ יקר או מיוחד,
את הרשומה הפעם נקדיש לזכרו של הרב איתם הנקין הי"ד, אחד מהמחברים הפוריים והמשובחים בדורנו, איש הלכה ומחקר. הרב איתם
״וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קׇם קַ֛יִן אֶל־הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּהַרְגֵֽהוּ״ – כל הקורא פסוק זה שם לב לעובדה
פרשת בראשית שנקרא השבת היא בדיוק אותה פרשה שקראנו בשנה שעברה. היא לא השתנתה, ואני מניח שגם לא תשתנה. אבל
אנו נמצאים בעיצומם של ימי הזיכרון של מלחמת התקומה. זיכרון שמשלב בתוכו את האסון הנורא שפקד אותנו בשמחת תורה תשפ"ד,