בני האנוסים של דורנו

אנו נוטים לחשוב שהאנוסים הם זן נכחד השייך לדפי ההיסטוריה של ספרים ותעודות המעלים אבק מתקופת האינקוויזיציה. אולם לא כך הם פני הדברים. ישנם בני אנוסים החיים וקיימים כיום ברחבי העולם ומבקשים לשוב ולקשור את גורלם עם גורלו של עם ישראל! בכל שבוע אני שומע על סיפורים חדשים, מקבל מיילים ובקשות של אנשים שמוצאים קשר בינם לבין דורות קודמים של אנוסים.

כידוע, האנוסים הם יהודים אשר בתקופת האינקוויזיציה, נאלצו להתנצר בעל כורחם והמשיכו לשמור על מצוות היהדות בסתר ליבם וביתם. כיום, אין יותר מציאות של אנוסים או 'מרנוס' או 'קונברסוס' או 'קריפטו חודאוס' החיים בזהות כפולה ושומרים על יהדותם בסתר. יש רק בני אנוסים שמגלים את השורשים שלהם ואת הזיקה שלהם ליהדות. כלומר, אין מציאות של אנשים שחיים כיום בזהות כפולה, יהודים בביתם ונוצרים בחוץ שהם המשך ישיר לאנוסים. ידוע היום בברור על קיומם של בני אנוסים במקומות שונים בעולם ועל רצונם לשוב לדת ישראל. חלקם ממשיכים לגור בספרד ופורטוגל ומחזיקים עצמם כצאצאי היהודים מדור האינקוויזיציה, ואחרים ממשיכים לשמור על אמונתם וזהותם בארצות שנפוצו בהם האנוסים כדי לברוח מגזירות השמד. אין כמעט מדינה בעולם שאין בה צאצאים של אנוסים. אלפים לומדים יהדות בסמינרים, שיעורים, משתתפים בחיי הקהילות ומקיימים דיונים ולימוד באלפי אתרי אינטרנט הקיימים עבורם.

לדעתי, נוצרה היום תופעה חדשה של בני אנוסים זהותיים. כלומר אנשים שלא יכולים להוכיח רצף היסטורי וגנטי מצד האם למשפחות יהודיות, אבל בגלל כל מיני סימנים הם מרגישים את עצמם בנים למשפחות של אנוסים ומבקשים לחזור לשורשים של אבותיהם. רוב בני האנוסים המבקשים היום להתקרב ליהדות, אינם יודעים על השורשים שלהם מתוך מסורת משפחתית העוברת מדור לדור, אלא הם מגלים משהו, שם משפחה, חפץ, תחושת לב וממנה מתחילים לחקור את המשפחה. לכן הדרך לאישור המעמד היהודי של בני אנוסים היום הולך ונעשה יותר קשה, שכן לא ניתן להוכיח את הרצף המשפחתי לאורך הדורות.

מבחינה היסטורית והלכתית צריך להבדיל, ללא ספק, בין הדורות הראשונים של אנוסים אחרי הגירוש או כמה דורות מאוחר יותר לבין המצב כיום – 500 שנה מאוחר יותר. בראשית התקופה הקפידו האנוסים ברובם, שלא להתחתן אלא בינם לבין עצמם. עדות לכך מצויה בדברים שכתב רבי שמעון דוראן, מגדולי רבני אלג'יריה במאה ה-15, אשר נולד בפלמה דמיורקה וקיבל באלג'ריה רבים ממגורשי ספרד עוד בשנת 1391: "חזקת כל האנוסים שאין נושאין גויות, ודבר זה מפורסם לנו שהם מתנהגים בכך… דור אחר דור מזמן הגזרה עד היום… וכל אנוס הבא לעשות תשובה כשם שמחזיקים אותו שאביו מישראל כך מחזיקים אותו שאמו מישראל ואינה גויה… לפיכך אנוסים אלו לא חששו להצריכם טבילה, מפני שסמכו על חזקתם שאמם מזרע ישראל. ואף על פי שיש מקצת מהם שמתערבים בעכו"ם ולוקחים נשים מבנותיהם, אין עושה זה כי אם מעט מן המעט, אחד מעיר … דישראל משומד אף על פי שחטא ישראל הוא…. ואפילו עד כמה דורות עד סוף העולם ישראל חשבינן ליה…"

אולם במרוצת הדורות הלך ונחלש הרצון שלא להתערב בין הגויים, עד שכיום כמעט כל צאצאי האנוסים אינם חיים באופן נפרד, מלבד בודדים או קהילות ייחודיות, אלא ברובם התבוללו.

אם אנו עוברים למצב של בני אנוסים בימינו, למרות שזו תופעה אמתית, רוחנית ורגשית, הרי שבעיקר קשה לקבוע את הרצף המשפחתי מצד האם, שהוא הקובע את המעמד היהודי של אדם. מעטים הם בני האנוסים שמצליחים להוכיח רצף משפחתי על פי מסמכים משפחתיים, מסמכים של ארכיוני האינקוויזיציה ואילנות יוחסין.

וכך פסק הרב מרדכי אליהו, שהיה הרב הראשי הספרדי בישראל (במכתב לאגודת אנוסים): "אולם מאחר ועבר זמן רב מתקופת האנוסים ועד היום ויש חשש של תערובת עם זרע שאינו של ישראל, וכן קשה היום לבדוק את יחוס האנוסים, ויש לקיים בהם את כל האמור בשו"ע יו"ד ס' רס"ח, 'יש למושכו חסד', היינו שיש לשבחם שבאים היום לקיים את כל מצוות התורה בגלוי ויש לקיים בהם ברית מילה וטבילה כדין, יש לתת לו תעודה עם הכותרת: 'תעודה לשב לדרכי אבותיו'".

נראה שלפי דבריו של הרב מרדכי אליהו, שאנו חוששים כיום להתערבות זרע שאינו של ישראל בצאצאי אנוסים ואין אנו יכולים לסמוך על חזקת יהדותם. הלכך יש צורך בגיור מלא, שכולל, בית דין, ברי מילה וטבילה, מלבד זו שיש לקרבם ולמשכם חסד ולמסור בידם תעודת השבה ליהדות.

כל זמן שהיינו בגלות לא יכולנו להביט על המציאות מסביבנו, לא יכולנו לדאוג לאחים שיצטרפו או יחזרו לעם היהודי, הסתכלנו רק כלפי פנים. נדמה שגם היום אנו ממשיכים בראיה מעט גלותית ולדעתי יש צורך בראיה מתוך פרספקטיבה רחבה כדי להשיב את בני האנוסים לעם היהודי. אני מאמין שאנו נמצאים בתהליך, תהליך של היכרות עם התחדשות בני אנוסים בעולם, תהליך הלכתי של לימוד הנושא בבתי הדין בארץ ובעולם, תהליך של קביעת מדיניות במדינת ישראל ואני בטוח שהקב"ה יהיה שותף שלנו באתגרים חשובים אלו.

(תרומה תשפ"א)