המדינה היחידה בעולם בה אסור לגייר

ארגנטינה היא המדינה היחידה בעולם בה אסור לגייר. היסוד לאיסור זה, הוא חרם אשר נקבע בשנת 1927 ואשר עיצב את פניה של הקהילה היהודית בארגנטינה מבחינה דתית וחברתית במשך 100 השנים האחרונות. החרם הוא אחד מעמודי התווך של הקהילה  האורתודוקסית בארגנטינה ותקף עד היום. מאידך גיסא, הקהילה הקונסרבטיבית בארגנטינה, אשר אליה השתייכו במשך השנים רוב יהודי ארגנטינה, המשיכה לגייר ולא קיבלה על עצמה את תוקפו של החרם בטענה שהוא אינו כתוב בשולחן ערוך ושלמעשה הוא אינו מוסרי הן בתוכנו והן בגלל חוסר הסמכות של הרבנים אשר פרסמו אותו.

מאחורי חרם הגיור בארגנטינה עומדות שתי דמויות רבניות. רב אחד מסוריה ורב אחד  מרוסיה, הרב שאול דוד סותהון (נולד בחלב, סוריה, בשנת 1851) והרב אהרון הלוי גולדמן (נולד בפודוליה, רוסיה, בשנת 1854). אחד היה תלמידו של חכמי ארם צובא והשני היה תלמידו של הרב אלחנן ספקטור, ר' שמואל סלאנט, החפץ חיים והרב קוק. הראשון גר בבואנוס איירס, העיר הגדולה, והשני גר בשטייטל בשם מויססוילה, (קרית משה), אחת המושבות שהקים הברון הירש עבור יהודים שהגיעו מרוסיה. הראשון כתב ספר שאלות ותשובות  בשם "דיבר שאול" והשני כתב ספר בשם שו"ת "דברי אהרון".  הראשון היה מקל יותר גם בתחום הגיור, כדרכם של רבני עדות המזרח, והשני מחמיר יותר. מזרח ומערב נפגשו על אדמת ארגנטינה ובמחשבה וכוחות משותפים חידשו חרם יחיד ומיוחד במינו בעולם היהודי.

בשנת 1927, הרב סותהון פרסם את נוסח החרם אשר ככל הנראה פורסם ע"י פשקווילים שהודבקו על לוחות המודעות בעיר בואנוס איירס: "מפני כי העיר הזאת, חופשית עד מאד ואיש הישר בעיניו יעשה ואין להם רב שיראו ממנו… וא"כ כל איש אשר חשקה נפשו בבת נוכריה מביאה אל ביתו ותהי לו לאישה בלי גרות או מביא הדיוטות מן השוק ומגיירה בפניהם… ואז פיזרתי מודעות שאין לקבל גרים בארגנתינא עוד כל ימי עולם מכה טעמים כאשר הסכמנו ואין לפרוץ גדר וכל הפורץ גדר ישכנו נחש…. ומי שרוצה להתגייר ייסע לירושלים אולי יקבלוהו…" הצעיר שאול דוד סתהון ס"ט.

עיון בנוסח החרם מעלה מספר נקודות משמעותיות. ראשית, החרם איננו תלוי בזמן אלא הוא "כל ימי עולם". ללמדנו, שהרבנים אשר החליטו על החרם, לא ראו בו הוראת שעה בלבד שתלויה בזמן ומקום, אלא שינוי השקפתי בעצם האפשרות של קיום גיור על אדמת ארגנטינה ולמעשה לא הותירו בחירה חופשית בידי הדורות הבאים אם ירצו לשנות את תוכן החרם או לבטלו. שנית, למרות שהחרם אינו מוגבל בזמן, הוא תלוי מקום והוא נחקק רק על אדמת ארגנטינה, ולא כפי שלעיתים רגילים לחשוב בטעות, שאסור לעשות גיורים בכל אמריקה הלטינית.

שלישית, ברור מתוך נוסח החרם שהוא לא בא לבטל לחלוטין את אפשרות הגיור, שכן מוצעת אפשרות לנסוע לבית הדין הגדול בירושלים, כך שאמנם החרם סגר את הדלת בפני הגרים, אבל לא את החלון. לא ברור אם הנסיעה לירושלים היא בבחינת הלכתא למשיחה וזה נאמר על דרך ההפלגה או שמא יש כאן תוכנית מעשית המאפשרת למי שיחפוץ לכוון את פעמיו לירושלים.

תוקפו של החרם לא התקבל על כלל הרבנים בארגנטינה. יוזמי החרם לא היו רבנים ראשיים או בעלי מעמד קהילתי שם, ורבנים רבים המשיכו לגייר ולא שמעו לקולו של החרם. זו הסיבה שהם פנו לרבנים הראשיים בישראל כדי לבקש את תמיכתם בחרם. כך כתב הרב אברהם יצחק הכהן קוק, בט' ניסן תרפ"ח: "יפה עשו כת"ר ורבנן קדישאי המחזקים את ידו שגדרו גדר במדינתם, ששם הפרוץ מרובה… שלא לקבל גרים כלל …והנני בזה לאשר ולקיים גזירת חכמים כת"ר ויתר רבני גאוני דורינו שהסכימו על ידו בתקנה גדולה זו במדינת ארגנטינא יצ"ו". רבים וטובים בין גדולי ישראל בכל העולם, שלחו את תמיכתם לרב סותהון על אשר עשה וניסו לחזק את ידיו ואת תוקפו של החרם.

אולם, גם בתוך מסגרת החרם היו יוצאים מן הכלל. בשנת 1966 הגיע לארגנטינה הרב דוד כהנא, אשר שימש תחילה כרב של חיל האוויר בצה"ל. הוא התמנה לרב ראשי ואב"ד של "אמיא"- איגוד קהילות ארגנטינה וניסה למצוא פתרון הלכתי ומעשי כדי לשמור את החרם מחד גיסא אבל לגייר בארגנטינה, מאידך גיסא. בהתייעצות עם אב"ד הרבני בתל אביב הוא קיבל פתרון הלכתי יצרתי אשר איפשר לו לעשות גיורים על אדמת ארגנטינה בהסכמת הרבנות הראשית לישראל.

הרב אהרנברג הציע רעיון, שיש בו פרשנות חדשה ומעניינת: "אף אם נאמר דאם יסעו לירושלים, מ"מ אין הכוונה אלא שבי"ד שבירושלים הם הרשאים לקבלם ולא אחרים, ולפיכך אם יואילו הבי"ד שבירושלים לשלוח שליח לארגנטינא בשמם לגייר בשליחותייהו, כבר נתקיימה התקנה דהו"ל כאילו הבי"ד שבירושלים קיבלו אותם" (דבר יהושע  חלק ג' סימן מ"ב).  הרב אהרנברג מחדש, שכיוון שעל פי החרם סמכות הגיור נתונה לבית הדין בירושלים, הרי שבית הדין בירושלים יכול למנות בית דין שיהיה שלוחו בארגנטינה ויפעל בכוחו וכך ניתן יהיה לגייר גם על אדמת  ארגנטינה מכוח בית הדין בירושלים. בכל מקרה, תוכנו של החרם הוא איסור הגיור במדינה, אבל אין חרם על קבלת גרים בקהילות.

על חרם הגיור של הקהילות הסוריות בלנ"ד בשבוע הבא.

(כי תשא תשפ"א)