יש גם יתרון בבידוד

"האומר לשון הרע הורג שלושה: המספרו והמקבלו והנאמר עליו" (ספר שמירת הלשון).

מוציא שם רע:

"אנשים נזהרים מאד במה שהם מכניסים לפיהם, ולא נזהרים כל כך במה שהם מוציאים מפיהם".

הצרעת- מחלת גוף או נפש? אפשר בכלל להפריד ביניהם?

פרשות תזריע ומצורע, שלעיתים קוראים אותן יחד באותה השבת, עוסקות בטומאה ובטהרה בבני אדם. מהפרשות הללו עולה כי די במילים- הברית הכרותה לשפתיים- בכדי לגרום לטומאה או לטהרה.

מעניין כי מי שמטפל בצרעת זו אינו הרופא, אלא הכהן- המנהיג הרוחני. יש כאן קודים סמויים המעוררים אותנו לפשפש במעשינו. האדם הלוקה בצרעת מוצא מחוץ למחנה ועובר סוג של תהליך חניכה.

עליו להתבדל לכמה ימים ולהיפגש עם עצמו, כי כשהוא פורש מן המחנה, הוא נותר ללא מראה שתשקף לו את גדולתו ואת רוב כוחו. בבדידותו הוא יפגוש רק את עצמו.

ההתבודדות היא כלי תרפי שמשיב את הדימוי העצמי של האדם לממדיו האמיתיים, בתקווה שמבעד לרעש של הצלחותיו יוכל לשוב ולזהות מחדש את עצמו.

וכך, ממצב של *ניתוק* הוא עובר למצב של *תיקון*, והרי הוא טהור כתינוק.

מזכיר לנו משהו?

אכן, ימי הקורונה שחווינו במלוא העוצמה… ובאמת היינו במצב של ניתוק; מאהובינו, ממקומות העבודה שלנו, מהחוץ השוקק והסואן. ממירוץ העכברים המטורף עברנו למצב של זמן התבודדות והתבוננות. כשברקע- מתרחשים מאבקים פוליטיים משולחי רסן, המנמיכים את קומתנו ומעכירים את רוחנו.

מהו העיקר ומהו הטפל?

נתבקשנו לנצל את הימים הללו לתועלתנו הגבוהה, לקראת עולם חדש וצלול יותר. האם השכלנו לעשות זאת?

נכון שיש דברים שהם לא בידינו אבל יש דברים שכן. ואותם עלינו לאמץ.

אני רואה הרבה מעשי חסד בתוך העם. זה מרגש אותי מאד. הרבה עזרה הדדית ונתינה גדולה.

"עם לבדד ישכון", מקבל עכשיו משמעות מיוחדת.

שנשכיל להתחבר, ליצור אחדות ולא פילוג, ליצור קבלה ושיח חיובי גם אם זו לא השקפתנו. להכיל מורכבויות, לכבד, לחזק ולחבק, את עצמנו ואת זולתנו.

שנזכה לימים נפלאים ושנכין את עצמנו להיות ראויים להם.

(תזריע מצורע תשפ"א)