הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)
"אם יישארו ישראל בלי שלושת הרועים הגדולים, מרים, אהרן ומשה, להבנתם תופסק לחלוטין זרימת השפע הא-לוקי"
פרשת השבוע עוסקת בשנה האחרונה שבה שהו בני ישראל במדבר, שנת הארבעים. עם ישראל נמצאים על גבול הארץ והתלונות חוזרות: "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקים וּבְמשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". תגובת ד' לא איחרה לבוא: "וַיְשַׁלַּח ד' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת-הָעָם וַיָּמָת עַם-רָב מִיִּשְׂרָאֵל". חז"ל קושרים את קוצר הרוח במלחמה עם הכנעני ובמות אהרן. עם הסתלקותם של שני הרועים הגדולים, מרים ואהרן, באה התלונה על המן. מדוע הפך המן שירד בשנות המדבר להיות 'לחם קלוקל'? ארבעים שנה נהנו ממנו ועכשיו פתאום מאסו בו? מהו הביטוי 'לחם קלוקל?, רש"י ביאר שהוא דו-משמעי, לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו 'קלוקל'. אמרו, 'עתיד המן הזה שיתפח במעינו, כלום יש ילוד אישה שמכניס ואינו מוציא'?! מצד אחד המן הוא 'קל' ונבלע באיברים, הוא לא צריך לעבור את מסלול מערכת העיכול, ולכן כתוב 'קְלֹקֵל' חסר וי"ו, אבל מצד שני המילה 'קְלֹקֵל' מנוקדת בחול"ם ומשמעותה קלקול ממש.
כשעם ישראל איבד את אחד מהמנהיגים החשובים ביותר של האומה לדורותיה, אהרן, הוא חש את גדלו של החלל הנורא שנפער עם פטירתו. הייאוש מכרסם ומביא עמו תלונות קשות. המלחמה המתרגשת עליהם לאחר מותו של אהרן קשורה בכך: "וישמע הכנעני – כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה, שנסתלקו ענני הכבוד וכסבור שנתנה רשות להלחם בישראל" (רש"י במדבר ל"ג מ'). אומנם ניצחו ישראל את הכנעני באותה מלחמה, אך החששות לא סרו.
החיד"א, בספרו 'פני דוד' בשם סבו רבי אברהם אזולאי, ביאר מה היו אותן חששות. מנהיגי ישראל מושכים ברכה לעולם, ונמשלים לתעלות השקיה, דרכן יורד השפע הא-לקי לעולם. "והנה היו לישראל ג' תעלות – משה אהרן ומרים – ועל ידם היה להם ג' דברים ההכרחיים להולכי דרכים – מן, מים, ענני כבוד. ונודע לישראל, שהגזירה נגזרה על שלושת הרועים שימותו" (חוקת אות י'). עם ישראל נמצא במשבר מנהיגותי קשה, צינורות השפע הא-לקי מתנתקים בזה אחר זה והכל נעצר. אם יישארו ישראל בלי שלושת הרועים הגדולים, מרים, אהרן ומשה, להבנתם תופסק לחלוטין זרימת השפע הא-לוקי. העם מדבר 'באלקים ובמשה', אלוקים- ביטוי למידת הדין, ללמדנו שבלב העם מתחזק החשש מהסתלקותו הקרובה של משה רבנו, ומכך שגורלם יחרץ למות במדבר, "כי אין לחם ואין מים". רוצה לומר שהמדבר נעדר מהם ואם תאמר, הרי מן ובאר? לזה אמר, 'ונפשנו קצה בלחם הקלוקל', שהוא קל ההסרה כשיסתלק משה רבינו ע"ה. לכן הקב"ה שולח נחשים ושרפים.
תפקיד הנחשים והשרפים הוא להראות לעם שגם בזמן שענני הכבוד מסולקים עקב מות אהרן הכהן, לא סרה מהם השמירה האלקית. הענן הגן עליהם במדבר מפני הנחשים, והנה מתברר שגם ללא אהרן הענן לא באמת סר וההשגחה ממשיכה ללוות את העם בדרכו, ועל כן אמרו "חטאנו". ממשיך החיד"א ומבאר שהקב"ה שולח נחשים ושרפים שיבררו את הקומה החדשה שנדרשת כעת מהעם. מכאן ואילך עבודת ד' של ישראל אינה תלויה במתווכים. עליהם להתפלל בעצמם. פנייתם אל משה שיתפלל עליהם שיסורו הנחשים נבעה מחוסר הבנה של השינוי הדרמטי שחל בחייהם. אומנם משה מתפלל אך תפילתו לא נתקבלה, אז בא הציווי הא-לקי: "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל-הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי". תרופה זו עוררה תהיות רבות. מה יועיל נחש נחושת העומד על נס באמצע המחנה כדי לרפא את חוליים של הנשוכים? שאלה זו מתעצמת מעיון בדברי המשנה: "וכי נחש ממית, או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים, ואם לא היו נימוקים" (ראש השנה פ"ג מ"ח). "נחש ממית", מכוון לנחשים השרפים, ואילו "נחש מחיה", מכוון לנחש הנחושת. נחש הנחושת שהשתמר במשך דורות רבים מימי משה רבנו עד ימי חזקיה מלך יהודה נטחן וסולק בימיו "כתת נחש הנחשת – והודו לו (חכמים)" (משנה פסחים פ"ז מ"ט), מנהיגות דומה גילה חזקיהו בגניזת ספר הרפואות של שלמה המלך. הרשב"א הסביר את סיבת גניזת ספר הרפואות מכיוון שאנשים הסתמכו על הכתוב בו וחדלו לפנות לד' בתפילה לרפואתם (שו"ת, ח"א סי' תי"ד). הרמב"ם שלל פרשנות זו, שהלוא כך דרכו של עולם. לדעתו, הסיבה שבגללה גנז חזקיהו את ספר הרפואות היא שהחלו להפוך את הספר למושא פולחן, כדרך שעשו עם נחש הנחושת (פיהמ"ש שם). עיון בספרות האחרונים מלמד שהבדלי הגישות בין הרמב"ם לרמב"ן נעלמו. יותר ויותר השתרשה הגישה כי יש לבקש עזרה רפואית ושסיבת הגניזה איננה מניעת השימוש בתרופות מועילות.
(חוקת תשפ"א)
