עובדים זרים נחשבים גרים?

הממד הדתי מתעסק בכשרות ובנישואין, אך אינו נוגע בסוגיות חברתיות. דבר זה אינו נכון

חלוף הזמנים ושינוי התרבויות גרמו לפער בולט בין התפיסה המקראית אודות הגר ובין התפיסה החז"לית. בתורה, גר הוא הזר שמתגורר בינינו. הוא איננו שומר תורה ומצוות, ולכן ניתן לתת לו לאכול נבלות. יחד עם זאת, חובה עלינו לאהבו ולחמול עליו. אסור לנו להתעמר בו ולנצל את זרותו. עלינו להיות מכניסי אורחים, בדומה לאברהם, ולאמץ אותו לחיקנו.

בתפיסה החז"לית מושג הגר עבר מהפכה. הגיור הפך לאקט דתי, וסוגי הגרים נחלקו לשניים. גר צדק נתפס כלא-יהודי אשר הפך באופן מלא ליהודי. הוא שומר תורה ומצוות במלואן, ולגביו חלות מצוות האהבה והקירוב. לעומתו ניצב הגר תושב. להלכה, גר תושב זהו לא-יהודי שקיבל על עצמו שבע מצוות בני נח. לגר הזה הותר לתת נבלות, אך לא לגביו נאמרה החובה "ואהבתם את הגר".

ללא ספק, למהפכה החז"לית קשר לשינוי שחל במעמדו הפוליטי של עם ישראל. בתקופת חז"ל איבד עם ישראל את ריבוניותו והתורה התפרשה בעיקר כחובה דתית ולא רק כסדר אזרחי-חברתי. זאת גרם לצמצום מושג הגירות לממד הדתי לבדו. אך מה לאור זאת יהיה הדין היום ביחס לגרים, לאחר שחזרנו לארץ ישראל והקמנו מדינה ריבונית? כיצד נחיל את עניין הגיור בחברה יהודית שאיננה רק דתית אלא גם אזרחית?

לוותר על דברי חז"ל ולחזור לתפיסה המקראית זה דבר שאינו צודק וגם אינו חכם. הוא אינו צודק כי למהפכה החז"לית חשיבות רבה בעיצוב עולמנו הדתי, בהדגשת עמידתו של האדם היחיד מול הא-לוהים. והוא אינו חכם כי אי אפשר באמת לדלג על אלפיים שנות התפתחות הלכתית. הלכות חז"ל הן חלק אינטגרלי מזהותנו היהודית המסורתית, ואת הקשר הזה לא ניתן לנתק. מאידך גיסא, להיצמד רק לתפיסת הגירות החז"לית – כפי שלמרבה הצער מקובל בקהילייה הדתית – גם זה דבר שאינו מקובל, שכן הוא מתעלם מהשינוי הפוליטי שעבר על עם ישראל בתקופתנו ומתכחש לרלוונטיות של דיני התורה למציאות זו.

על כן הפתרון הראוי הוא לשלב בין התפיסות. לא לעמת ביניהן אלא להפוך אותן למקורות המשלימים האחד את השני. להרחיב את תפיסת הגירות, שתכלול גם את הממד הדתי וגם את הממד האזרחי.

לגר הצדק, היינו שקיבל על עצמו בבית דין את היהדות לכל דבר ועניין, יש להתייחס כיהודי. ודאי שכלפיו חלות כל המצוות, ובכללן ואהבת לרעך כמוך ואיסורי אונאה.

אל הלא-יהודים אשר גרים בינינו, יש להתייחס כגרים תושבים אבל בהיבט המקראי. יש לאמץ את השיטות ההלכתיות שאין חובה עליהם לקבל שבע מצוות בני נח בפני שלושה (כלומר, בלא מעמד של בית דין; ראו ספר חמדת ישראל בקונטרס שבע מצוות), וכן לתפוס בהרחבה את מושג שבע המצוות. בימינו, פקע תוקפה של עבודת כוכבים, ובשל כך עלינו לאחוז בעיקר בהיבטים המוסריים הכלולים באיסור זה. יש לדרוש מאותם לא-יהודים שיקיימו את החובות המוסריות המקובלות במדינה הדמוקרטית, ואם כך הם אמנם נוהגים – לא עסוקים בפשיעה חברתית מכל סוג שהיא – אזי חובה עלינו לנהוג בהם בכבוד, לשמור על זכויותיהם ולאהוב אותם, שכן כמוהם, גם אנחנו היינו גרים בארץ מצרים.

במובן הזה גרים הם כל אותם עובדים זרים שחיים בקרבנו, ושומרים על חיי מוסר וחברה תקינים. אם הם חיים כאן, ולוקחים חלק בחברה האזרחית, יש כלפיהם גם חובה דתית. זה המובן הפשוט והמיידי ביותר של הזהות ה"גרית", שאותה עלינו לחדש כיום.

למרבה הצער, רבים בקהילה הדתית אינם מזהים את הזרים שבינינו כך ומתעלמים מחובתנו כלפיהם. בכך הם מפרידים את הממד האזרחי במדינה מהממד הדתי שבה. הממד הדתי מתעסק בכשרות ובנישואין, אך אינו נוגע בסוגיות חברתיות. דבר זה אינו נכון. לזהות יהודית אחריות גם במרחב האזרחי, ועל כן כל מי שזהותה היהודית של המדינה חשובה לו צריך לקחת את היסודות הדתיים ולהחיל אותם במרחב הציבורי. היחס הנכון לזרים-גרים החיים בינינו הוא דוגמה חשובה לחיבור הזה.

(וירא תשפ"ב)