פרופ' משה הלינגר, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטה בר-אילן
תולדות הגיור בישראל-תקופה חמישית: תקופת האחרונים (המאה ה-16 עד היום)
עמדת היסוד בנושא קבלת המצוות מוצגת בפסיקתו של רבי יוסף קארו (אמצע המאה ה-16), גם בספרו המקיף "בית יוסף" שנכתב על ספרו של רבי יעקב בר אשר "ארבעה טורים" (המאה ה-14) וגם ב"שולחן ערוך". מאחר וחלק מהגיורים נעשו לעבדים לא יהודים שנמכרו ליהודים, השולחן ערוך מתייחס לגיורים גם בהקשר זה.
ביורה דעה, בהלכות עבדים, סימן רס"ז פוסק השולחן ערוך בעקבות הרמב"ם (כדרכו בדרך כלל):
סעיף ג': "העבד הנלקח מהעובד כוכבים, אומרים לו: רצונך שתכנס לכלל עבדי ישראל ותהיה מהכשרים, או לא. אם רצה, מודיעין לו עקרי הדת ומקצת מצות קלות וחמורות וענשן ושכרן, כמו שמודיעין את הגר, ומטבילין אותו כגר ומודיעין אותו כשהוא במים".
סעיף ז': "כשישתחרר העבד צריך טבילה אחר כך בפני שלשה, ואין צריך לקבל עליו מצות ולהודיעו עקרי הדת, שכבר הודיעוהו כשטבל לשם עבדות".
לעומת זאת, בסימן רס"ח, העוסק בהלכות גרים, סעיף ג' מדבר השולחן ערוך לא על "הודעת המצוות" אלא על "קבלת המצוות" ומוסיף שהיא מעכבת וצריכה להיות בפני שלושה שהם כבית דין:
"כל ענייני הגר, בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה, צריך שיהיו בג' הכשרים לדון, וביום (תוס' ורא"ש פ' החולץ). מיהו דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני ב' (או קרובים) (הגהות מרדכי) ובלילה, אפילו לא טבל לשם גרות, אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה, הוי גר ומותר בישראלית, חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה. ולהרי"ף ולהרמב"ם, אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה, מעכב, ואסור בישראלית, אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן, לא פסלינן ליה".
הרב חיים אמסלם מיישב את הסתירה הזו בכך שבעצם השולחן ערוך, הצועד בעקבות הרמב"ם, סבור שהודעת המצוות וקבלתן הן אותו עניין ולא שני דברים שונים, שהרי כתב שם בהלכה ג': "כל ענייני הגר, בין להודיעו המצות לקבלם" וכו', ועל זה הוא מוסיף בהמשך: "חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה". הרי שקבלת מצוות פירושה שקיבל על עצמו את ההודעה (הרב חיים אמסלם, זרע ישראל, ירושלים: מכון מקבץ נדחי ישראל, תש"ע, עמ' קו). הסיבה לחשיבות הודעת המצוות וקבלתן היא כדי שלא תהיה מחאה על הגיור אחר כך שכאילו המתגייר לא ידע שהוא צריך לשמור תורה ומצוות, ולא שצריכה להיות קבלת מצוות מלאה. וכך עולה כבר מדברי הרשב"א בתשובותיו, חלק א, סימן צט שגיור בעל כורחו אינו גיור ולכן: "אין מגיירין אותו עד שמודיעין אותו מקצת מצות קלות וחמורות וצריך שיקבל" (מובא אצל הרב אמסלם, שם, עמ' קכג). וכך כתב כבר המהרא"ל צינץ בשו"ת משיבת נפש, חלק ב, סימן נ' שהשולחן ערוך במילים "קבלת מצוות" מתכוון לקבלת ההודעה של מקצת המצוות (הרב אמסלם, שם, עמ' קל).
כשפונים לעמדות הפוסקים מהמאה התשע עשרה ואילך, אנו רואים שפוסקים רבים, וביניהם כמה מהפוסקים היותר ידועים ומצוטטים סבורים שקבלת מצוות מעכבת. אביא בקצרה מספר דעות לכיוון זה:
רבי יצחק יהודה שמעלקעס (מראשי רבני גליציה במחצית השניה של המאה ה-19) כותב בשו"ת בית יצחק, יורה דעה, חלק ב, סימן ק, אות י', שגם בדיעבד אם לא קיבל את כל המצוות- הגיור לא חל (מובא אצל ידידיה שטרן (עורך) וחיים זיכרמן (עורך משנה) ספרות השו"ת-הגיור בראי הדורות, סדרת עם הספר, תל-אביב: הוצאת משכל, תשס"ט, עמ' 53).
אחת התשובות הכי מצוטטות (שעוד נחזור אליה גם בסוגיית גיור לשם אישות) בסוגיה זו היא של רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי (ראש רבני ליטא לפני השואה). הוא פוסק בספר השו"ת המפורסם שלו, אחיעזר, חלק ג', סימן כו, אותיות ה-ו:
"אך מסברא נראה דכיון דקבלת מצות מעכב, בודאי בעינן שיקבל עליו כל המצות, אלא שיש להסתפק אם אינו מקבל דקדוק אחד מדברי סופרים דאפשר דמהתורה הוי גר כיון דקבל עליו כל מצות שבתורה, ואולי כיון דמילי דרבנן אתנייהו בלא תסור [=שדברי חכמים הם חלק ממצוות התורה "לא תסור מכל אשר יורוך" ואולי גם הם נחשבים כדברים מהתורה -מ.ה] הוה כמתנה על דברי תורה [=ואז הוא מתנה את הגיור בכך שיעבור על משהו מהתורה, שהגיור לא חל] וצריך עיון".
(במדבר תשפ"ב)
