משפחה או חברים? דינו של המצורע

חלק מן הלימוד הוא לדעת מתי "משפחה וזוגיות" ומתי פותחים את הדלת לשיח ודיבור

על פי האמור בתורה "כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג, מו). כלומר, המצורע שצרעתו וודאית יוצא מחוץ לשלוש המחנות (שכינה, לויה וישראל) ונגזרת עליו בדידות חברתית וגלות. המצורע מובדל ומופרש מן החיים ומן השגרה. דרשות רבות נכתבו על הצורך של המצורע לעשות חשבון נפש על חטאיו. על ההזדמנות שבריחוק ללקיחת פסק זמן ואיתחול מחדש. אולם, חז"ל מעירים שכשהמצורע יושב מחוץ למחנה, מושבו אינו בודד לגמרי. אשתו מוזמנת לשהות במחיצתו והיא בת זוגו ובת שיחו בימים קשים אלה.

דינו של המצורע מעמת בין חיי זוגיות ובין חיים חברתיים בהלכה נוספת הנוגעת לעניינו. כאשר מתברר שנגע הצרעת נרפא, מתחיל תהליך הטהרה מן הצרעת. זה מתחיל ביציאת הכהן אל מחוץ למחנה אל המקום בו יושב המצורע. שם, מחוץ למחנה, מביא המצורע ציפורים, עץ ארז, תולעת ואיזוב ויש טקס שלם שבסופו הכהן מזה על האדם שנרפא מצרעתו שבע פעמים. המצורע המתרפא מצווה לגלח את שערו ולטבול ואז אינו נטהר באופן מוחלט. בשלב זה אומרת התורה "ואחר יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאוהלו שבעת ימים" (ויקרא יד, ח). כלומר, בשלב זה נוצר מצב חדש. המצורע יכול להיכנס למחנה אולם, הוא מנוע מלבוא אל ביתו. חז"ל דורשים ש"אין אוהלו אלא אשתו". ומכאן, שדווקא בעת תחילת תהליך הטהרה האדם מנוע מלשהות עם אשתו. הם אסורים בתשמיש והמצורע חוזר רק לחיים חברתיים אך מחמיץ את החברותא עם אשתו.

מכח התחרות הזו שנוצרת בדין המצורע בין חיי החברה ובין זוגיות נולדה מחלוקת ר' יוסי ור' מאיר האם רואים נגעים בחג להקל ולטהרו או שאין רואים כלל. רבי מבאר שמחלוקת זו נעוצה בשאלה האם אדם מעדיף את החברותא עם אשתו ולכן, גם בשורה טובה על תחילת תהליך הטהרה כרוכה בוויתור גדול או שמא אדם מעדיף את חברתם של בני אדם ואין זה צער גדול עבורו להיפרד מאשתו. רבי טוען שר' יוסי ור' מאיר ניסו לרדת לשורש דעתו של האדם ולהבין מה עדיף לו ומה ישמח אותו, האם הצוותא עם אשתו משמחת יותר או לא? (מועד קטן ז, ע"א-ע"ב).

חז"ל מלמדים כאן לקחים חשובים. ראשית, שהזוגיות אינה תחליף לחיי חברה, אי אפשר לסגור אדם בתוך זוגיות נפלאה ככל שתהיה. בזוגיות יש מימד מסוים של בדידות שהרי האיש ואשתו הם כגוף אחד. הם גוף אחד לא רק לעניינים הלכתיים כאלה ואחרים (דין "אשתו כגופו"), זוהי המציאות שלהם, פיזית ורוחנית (גם אם יש זוגות שמאמצים לעצמם דרך חיים פחות סינרגטית). בה בעת, חיי חברה אינם מפוגגים את הבדידות של האדם גם אם מזהים אצל צעירים מלאי אנרגיה ומרובי חברים שהם מדמיינים שאין להם צורך בזוגיות כי חייהם עשירים, מגוונים ומלאים. האמת היא שאדם זקוק לבית ולבן זוג לחלוק איתו את החיים במובנים העמוקים יותר. לקח נוסף הוא שלפעמים חשוב להפריד בין שני המעגלים, ושחלק מן הלימוד הוא לדעת מתי "משפחה וזוגיות" ומתי פותחים את הדלת לשיח ודיבור.

החלוקה בזמנים השונים אצל המצורע עשויה ללמד שבן הזוג צריך להיות שם ולהיחלץ כשבן זוגו מרגיש בודד ומרוחק. במצבים אחרים בן הזוג צריך לתת מרחב, להתרחק ולאפשר גם התרועעות בחברה. ואולי הפרשיה הזו מלמדת גם על התחרות הסמויה המתרחשת תדיר בין שני המעגלים וחלק מן הלימוד הוא לדעת לאזן ביניהם. המיוחד במצורע שפניו החיצוניות משקפות את הכשל הרוחני, את הטשטוש בין פנים וחוץ. שהנגע שבנפשו ניכר בגופו וחשוף לכל. התיקון של המצורע הוא בהפרדה ובשימת דגשים והבחנות בין הפנים והחוץ.

(תזריע מצורע תשפ"ג)