"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל…". לראשונה נתקלים אנו במונח 'להשכיל'. כיוון שכך, ראו המפרשים צורך להסביר את כוונת הכתוב. בעל 'עקידת יצחק' שם את הדגש דווקא על התהליך. תחילה התקרבה האישה אל העץ והריחה את ריחו. אז אבד לה הפחד והעזה לקטוף מפריו. לאחר מכן טעמה ואז הביאה את הפרי גם לאישה- אדם. בעל 'העמק דבר' מסביר כי המילה 'להשכיל' פירושה "שהשיגה ממנו שֶכֶל ומכאן שמוסיף חכמה, והעניין כמשמעו, שניתוסף לה במאכל העץ דעת אנושי… דחכמת האדם הנפלאה שהיה עד כה לא היה שכל אנושי וטבעי, אלא בשביל שהיה דבוק באלוקיו, השיג הכול ברוח הקודש, אבל לא היה לו חכמה אנושית". מדובר אפוא בעלייה בדרגת החכמה האנושית שבאה לחווה ולאדם בזכות האכילה מעץ הדעת.
הדחף לדעת להבין ולהשכיל הנו אחד ממאפייני האדם. בעת החדשה הפך המונח 'השכלה' למונח בעל משמעות אידיאולוגית- ערכית. המהפכה התעשייתית- מדעית בעת החדשה, האיצה את התהליך של רדיפת הידע. נקודת המפנה הידועה ביותר, היא המצאת מנוע הקיטור בידי ג'יימס ואט בשנת 1774. התעשייה המתפתחת מחייבת מעצם טבעה התחדשות אינסופית.
בד בבד, החלה להתפתח גם החשיבה השכלית בתחום מדעי החברה והרוח. נושא שלא נתפס בשכל כהגיוני, הפך למוטל בספק. לא עוד אמונה עיוורת בעליונות הכנסייה או בחשיבה על פי הרגש. רק התבונה היא זו שאמורה להנחות את האדם. כך הלך ופחת כוחו של השלטון מכוח הכנסייה ומכוח הירושה. יותר ויותר הוגי דעות דיברו על האדם היחיד כבעל זכויות בפני עצמו. אחת התוצאות של ההתקדמות האנושית הזו, הייתה האמנציפציה [=שחרור], לאמור, שוויון זכויות לכל בני האדם, גם ליהודים.
האמנציפציה פתחה בפני היהודים חלון של הזדמנויות שקודם יכלו רק לחלום עליהן. כך למשל, נפתחו בפני היהודים שערי המוסדות להשכלה גבוהה וכן עיסוק במקצועות חופשיים ובמדע. בנוסף, ברגע שהיהודים היו ככל האזרחים, הם לא היו זקוקים להגנת הקהילה. יהודי לא היה חייב מעתה ואילך להיות חבר קהילה. בפירוק המסגרת הקהילתית ראו הרבה רבנים סכנה מוחשית נוספת. השכלה ללא פיקוח עלולה להוביל לחילון ולהתבוללות. החת"ם סופר למשל, סבר כי "חדש אסור מן התורה". הוא שלל את האמנציפציה, את ההשכלה ואת יכולת ההשתלבות של היהודים בחברה הכוללת, ודגל בהמשך תהליך ההסתגרות.
למרות מאמצים אלה, יהודים רבים פנו ללימודי השכלה. עד מהרה שינו את שמם, לבושם, את שפתם ואת מקצועותיהם.
הרש"ר הירש ברך על האמנציפציה וראה בתהליך הענקת שוויון ליהודים שלב התפתחות חיובי באומות העולם שמקורו בסובלנות ובהכרת הצדק. לעומת, החת"ם סופר שראה בהשכלה רק סיכון, ראה בה הרב הירש סיכוי ואתגר עצום. ניסיון חדש להתמודד עם ייעודו של עם ישראל כמפיץ 'אור לגויים'. הוא ראה בערכים האוניברסאליים התאמה והשלמה לערכים היהודיים. שיטתו החינוכית המשלבת בין תורה והשכלה התפשטה בקהילות גרמניה ובבית הספר שיסד למדו מדעים ואומנויות להם נתן לגיטימציה דתית. שיטתו נקראה בשם "תורה עם דרך ארץ".
למרות פתיחותו של הרש"ר הירש, הוא נתקל בקושי גדול אחר – מאבק הרפורמים לתיקונים בדת. על פי הנוהל שהיה נהוג בימים ההם, על כל קהילה יהודית הייתה מוטלת החובה להירשם באופן רשמי כמייצגת היהודים. ברם, רק קהילה אחת בכל עיר יכולה הייתה להירשם. בקהילה
עירונית בה היה הרוב רפורמי, לא הייתה אפשרות מעשית להקים קהילה יהודית אורתודוכסית. הרפורמים, שהקימו בברלין את ה"היכל" ['טמפל'] – בית הכנסת הרפורמי כבר בשנת 1818, הרבו בשינויים בסידור התפילה ובעיקר השמיטו את כל האזכורים של ביאת המשיח ושיבת ציון. במרכז המאבק מול הרפורמים, עמדה קהילת פרנקפורט. ראשי הקהילה האורתודוכסית [=הליכה בדרך הישר] שאפו להתנתק מהקהילה הרפורמית. הם הגישו בקשה לסנאט העיר להכיר בהם כקהילה נפרדת. לעזרתם התגייס הרש"ר הירש, שוויתר על משרתו המכובדת במורביה לטובת רבנות בקהילה זו, שהייתה קטנה יותר. הוא עשה כן משום שראה במאבק ברפורמה את תכלית חייו. בשנת 1876 הצליחו להשיג מהסנאט הרשאה רשמית לקהילתם 'קהל עדת ישורון' כקהילה רשמית.
על כך כתב הרב הירש: "יהי מה, רבים המה איתנו מאשר עמהם, כי אתנו כל דורות קדם וכל הדורות הבאים..". יה"ר שנשמע בשורות טובות!
Yaakovspok1@gmail.com
(בראשית תשפ"ד)