סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתשאלה: "סבב היציאות" בגדוד המילואים שבו אני משרת, מאפשר לי לצאת לחופשה בבית מיום חמישי בבוקר ועד לשבת בבוקר. האם עליי לשוב ליחידה עוד לפני כניסת השבת, או שמותר להתעכב בבית כדי לשהות במחיצת בני המשפחה בליל שבת, ולחזור ליחידה בשבת בבוקר?
תשובה: הנסיעה מהבית אל היחידה – היא נסיעה לצורכי פיקוח נפש, ועל כן היא מותרת. השאלה ההלכתית במקרה זה, ובמקרים רבים מאוד הדומים לו הן למשרתים בגזרות הלחימה והן למשרתים ביחידות עורפיות, היא האם מותר לאדם להכניס את עצמו למצב שבו יידרש לחלל את השבת לצורכי פיקוח נפש, או שעליו לעשות מאמץ מיוחד כדי למנוע חילול שבת כזה.
בגמרא במסכת שבת (דף י"ט) נאמר, שאסור לצאת להפלגה בספינה בימים הסמוכים לשבת. הראשונים הציעו פירושים שונים לאיסור זה, ואחד מהם הוא פירושו של רבינו זרחיה הלוי, "בעל המאור", שפירש שהאיסור נובע מן העובדה ש"נראה כמתנה לחלל את השבת". כלומר, במהלך ההפלגה נדרש לבצע מגוון רחב של פעולות, שחלקן כרוך בחילול שבת. בלב ים – פעולות אלה מותרות משום שהן נחוצות לצורך פיקוח נפש, ואף על פי כן הורו חכמים להיערך מראש, ולהימנע מכניסה למצב כזה שיחייב חילול שבת.
פירושו של בעל המאור נפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים, רמ"ח ד'). עם זאת, כבר בראשונים (שו"ת הריב"ש, ק"א) מצאנו שאין מדובר על איסור תורה, ואפילו לא על איסור דרבנן, אלא על איסור קל "מפני גזירת הרואין". בלשון זמננו – "זה לא נראה טוב", כאשר אדם מכניס את עצמו למצב שבו יידרש לחלל שבת, אף על פי שאותו חילול שבת בעצם מותר, משום שיש בו פיקוח נפש.
העובדה שמדובר על איסור קל, הביאה כבר את חז"ל להגביל אותו, ועל כן נאמר באותה הסוגיה שמי שנדרש לצאת להפלגה "לדבר מצוה" רשאי לצאת אפילו בערב שבת (והוא הדין למי שיוצא להפלגה בתחילת השבוע, ולא בימים הסמוכים לשבת). אמנם, גם כאן הוא כנראה יידרש לחילול שבת, אך כאמור חילול שבת כזה מותר – משום פיקוח נפש, והכניסה למציאות כזאת נעשית לדבר מצוה.
נחלקו הפוסקים האם ניתן להקל בעניין זה גם במצבים שבהם ידוע בוודאות שיהיה צורך לחלל שבת (שו"ת הריב"ש שם), או שמא ניתן להקל רק כאשר קיים ספק שמא יידרש חילול שבת (שו"ת הרדב"ז ד' ע"ז; שו"ת מהר"י בן לב, ב' נ"ו). להלכה, רבים החמירו בדבר, אך כתבו אחרונים שהמקל – יש לו על מי לסמוך (שולחן ערוך הרב, רמ"ח י"ג).
בנידון שאלתנו, מבקש אותו חייל מילואים לזכות לעונג שבת עם בני משפחתו, וברור שיש בכך דבר מצוה. אמנם, הוא יודע בוודאות שיידרש לנסיעה בשבת, אך כאמור המקל בכך יש לו על מי לסמוך. ואכן, שאלה דומה הובאה בפני הגרש"ז אויערבך זצ"ל, ומסקנתו היתה נחרצת: "אם הוטל על קבוצת חיילים לבצע בשבת משימה של פיקוח נפש, ולשם כך התאמנו במשך השבוע. לאחר שהשלימו אימוניהם שוחררו לביתם בתנאי שישובו לבסיס עד לשעה מסוימת בשבת … כשנוסע על מנת להצטרף למשפחתו – אין יכול להחמיר על חשבון הסבל של משפחתו … ומסתבר דיש להקל עד כמה שאפשר לעוסקים בהצלת נפשות" (ספר הצבא כהלכה).
כמובן, ישנם מצבים שונים שבהם לחייל המשרת בבסיס עורפי יש משמרת אחת או שתיים בשבוע, ולעיתים גם בשבת. במצב כזה, דומה שהכל מודים שאין הצדקה לנסיעה בשבת, ועליו להקדים ולהגיע ליחידתו עוד לפני כניסת השבת. אך עבור אותם חיילים המבצעים משמרות אינטנסיביות לכל אורך ימות השבוע, ועוד יותר מכך עבור חיילים המצויים בגזרות הלחימה, ראוי ונכון להקל בדבר, ולאפשר את עונג השבת עם בני המשפחה.
לסיום חשוב להדגיש, שהדברים אמורים אך ורק ביחס לנסיעה מהבית אל היחידה, כלומר נסיעה לצורכי משימה מבצעית ופיקוח נפש. החזרה מן היחידה הביתה בשבת מחייבת דיון נפרד, ועל כך אכתוב בעז"ה בהזדמנות אחרת.
