הרב ד"ר שלום שרון (ראש הקתדרה הבין לאומית לחקר יהדות אתיופיה, הקריה האקדמית אונו)בשבת שמחת תורה תשפ"ד נתקלנו במתקפת פיגועים אכזריים ונתעבת, שבעקבותיה יצאה ישראל למערכה צבאית. בעקבות האירועים הנוראים הללו אותה שבת קיבלה שמות וכינויים חדשים. אחד השמות הנפוצים שבהם הוא "השבת השחורה". שם זה בא לבטא את אובדן האור שנכבה. זו לא הפעם הראשונה שמשתמשים בצמד מילים אלו. עד שבת שמחת תורה תשפ"ד, "השבת השחורה" היה כינוי שניתן לשבת פרשת קורח בשנת תש"ו, 29 ביוני 1946. בשבת ההיא פתח השלטון הבריטי בארץ ישראל במבצע רחב היקף נגד היישוב היהודי, שבמהלכו נעצרו רבים ממנהיגי היישוב היהודי. יותר מ-2,700 יהודים הועברו לרפיח ולמחנות מעצר בעתלית ובלטרון. אך הפעם יש כבר סוג של ביקורת, שלא נכון לקרוא לשבת "השבת השחורה". והשאלות הן: מדוע? מה באמת מפריע בשם? למי זה מפריע?
זוכר אני בתקופת הפוסט דוקטורט בארה"ב שניגש אליי מישהו ושאל אותי: מה זה דתי? עניתי לו: אני יהודי. הוא אמר לי "אתה לא נראה יהודי". שאלתי את עצמי מהו דיוקנו של יהודי שיש לו לאיש הזה בראש? כיצד הוא עיצב לעצמו בראש את המראה היהודי?
אבי יאלו כותב "אני מודע לעובדה שחלקכם יראו בזה כמשהו שהוא חסר חשיבות לנוכח גודל האסון והטרגדיה הנוראית, ובכל זאת, יש להצביע על הבעייתיות בכינוי 'שבת שחורה' בהתייחס לאסון שהתרחש ב-7 באוקטובר. יודגש, לא מתוך עמדה מאשימה דברים אלה נכתבים, אלא מתוך רגישות וניסיון לשנות דימוי שלילי שמושרש עמוק בשפה. כפי שזכור לכם, התראת 'שחר אדום' שונתה ל'צבע אדום' כי זה פגע ברגשות של מספר ילדים וילדות בשם 'שחר', אז למה לא מפסיקים לכנות כ'שחור' כל דבר רע, כאשר זה פוגע ברגשות של רבים כל כך? האין זאת מציאות גזענית בה מחלקים בני אדם ל'שחורים' ו'לבנים' כדי לתאר בני אדם? זה גזעני ונבזי לתאר יום רע ונורא כל כך כ'יום שחור'".
יאלו טוען שהשפה מעצבת תודעה, ולכן "אל תשתמשו בשפה גזענית כדי לתאר זוועה נוראית שחווינו כולנו[…] רגישות. אם בכל זאת חייבים לקלל את היום שבוצע בו טבח נוראי, יש הרבה אפשרויות: שבת 'הטרור', שבת 'הטבח', שבת 'הזוועה', השבת 'הארורה'".
גם אברהם ירדאי מוחה נגד השימוש בשם "השבת השחורה", אבל מסיבה אחרת. "כ"ב בתשרי תשפ"ד היה יום שבת ויום שמיני עצרת-שִמחת תורה[…] יום שחלו בו שני ימים גדולים של עם ישראל… עושה לי לא טוב כשאני שומע שקוראים ליום הזה 'יום שחור' כדי לקלל את היום, כאילו הוא אשם במה שקרה. לא נכון לקרוא לו 'יום שחור' או 'השבת השחורה'". ירדאי מבקש מאיתנו לדייק. אין שבת שחורה או שבת לבנה. השבת לא אשמה, אלא האנשים הרעים אשמים. והשבת היא שבת קודש, השבת היא חמדת ימים, זכר למעשה בראשית. לאור זאת, הוא מבקש להפסיק "לקלל את היום הקדוש. צריכים לקלל רק את מי שביצעו את האסון ביום השבת".
לפני המלחמה התבלבלנו. לא זיהינו ולא הצלחנו לראות לעומק. בחנו את המציאות דרך עולם ההרגלים שלנו. עכשיו התפכחנו
יאלו הוא איש רציני ועמוק, פעיל חברתי, חבר במספר התארגנויות וולונטריות, חברתיות, שתכליתן מיגור האפליה והגזענות; ירדאי הוא אחד המנהיגים הוותיקים של יהודי אתיופיה בישראל, שהגיע לישראל לפני 50 שנה. הוא היה יו"ר התאחדות עולי אתיופיה, עיתונאי והיום פנסיונר. שניהם מוחים נגד השימוש בשם "השבת השחורה" מסיבות שונות לחלוטין. בעוד יאלו עומד על הבעיות הגזעניות, ירדאי עומד על הבעיות התיאולוגיות. ובכל זאת, בשורש המחאה והסכנה הכרוכה, בשימוש במילים "השבת השחורה", שניהם שווים.
הם מבקשים מאיתנו לחשוב לעומק, לצאת מהסתכלות שטחית על המציאות ולפגוש אותה ברובד העמוק שלה. לראות לא את מה שקיים על השטח, את מה שנראה כלפי חוץ, אלא לראות פנימה, דרך הקליפות החיצוניות. לגופו של עניין. זה לא רק כלפי בני האדם אלא כלפי המציאות כולה. ובכך הם מבקשים מאיתנו שנהיה מסוגלים להפריד בין האור לחושך, בין הרע לטוב, בין הרשע לצדיק, בין בוגד לנאמן. לצערי, לפני המלחמה התבלבלנו. לא זיהינו ולא הצלחנו לראות לעומק. בחנו את המציאות דרך עולם ההרגלים שלנו. עכשיו התפכחנו. אסור לנו ליפול שוב במלכודת הזאת ובחולשה האנושית, הנוטה לבחון את המציאות באופן שטחי.
