יעקב ספוקויני"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי" (שמות כג, כ). רש"י מפרש כי שליחת המלאך מלמדת שישראל עתידים לחטוא, ולכן ה' ישלח מלאך ולא יגיע בעצמו להציל את עם ישראל. אברבנאל שואל על כך שתי שאלות:
א. מדוע דווקא עתה, לאחר קבלת התורה, מזכיר הכתוב את החטא העתידי?
ב. למה משה לא ביקש רחמים על הגזרה הזו, של הסרת ההשגחה הפרטית מעם ישראל?
מסביר אברבנאל כי ייעודו של עם ישראל להיות בארץ ישראל, שהיא "סגולה נפלאה ויחס גדול לקבלת הניצוץ האלוקי", וכשיגיעו לארץ המובטחת יגיעו לשיא ההתעלות ולהשגחה פרטית. אבל עד שיגיעו לארץ, טבעי שלא ה' בעצמו ישמור עליהם. למרות זאת, עשה ה' חסד עם ישראל ושלח להם ענני כבוד. בצד זאת, הסביר להם שדווקא לאחר קבלת התורה, הם צריכים להישמר מן החטא ולשאוף ולקיימה בארץ ישראל, כי רק בה יזכו להשגחה פרטית. עד אז, המלאך יהיה השליח לשמור על ישראל. משה ידע כי ההשגחה הפרטית במדבר נעשתה לפנים משורת הדין, ולכן לא ביקש רחמים.
שליחות נתפסת כהתעלות. אדם שנמצא בשליחות מרגיש שעליו לעשות יותר. כך קרה עם שליח העלייה, שמואל יבנאלי, שנשלח להביא את יהודי תימן ארצה בתקופת 'העלייה השנייה' (1911).
יבנאלי נשלח בידי 'המשרד הארצישראלי', האחראי על פיתוח ההתיישבות הציונית, וגם מטעם חוגי הפועלים שחיפשו תגבורת ליישובים החדשים. זמן קצר קודם לכן הומצא רעיון הקיבוץ. החברים הקימו יישובים שעסקו בחקלאות ועבדו כקבוצה משפחתית אחת גדולה. הרעיון שפיעם בהם היה הרעיון הסוציאליסטי. שוויון מוחלט בין החברים. אין רכוש פרטי, והאדמה היא אדמת הלאום. בעיות אקלים, חוסר מיומנות בעבודה פיזית קשה וכמובן גם בעיות כלכליות, גרמו לקשיים עצומים. רבים מהעולים נשברו וחזרו לרוסיה. בצר להם, חיפשו פועלים אלטרנטיביים. יהודי תימן נראו בעיניהם כפועלים טובים וחרוצים. על יבנאלי הוטל להעלות יהודים מתימן לטובת היישובים בעמק יזרעאל.
שמואל יבנאלי הצליח בשליחותו, וכ-5,000 יהודים עלו מתימן בתוך 3 שנים בלבד
הבעיה הייתה שהטורקים שללו לחלוטין את העניין הציוני. יבנאלי החילוני נאלץ להתחפש לתימני הנוסע לתימן על מנת לענות על שאלות הלכתיות… לצורך זה ביקר תחילה אצל הרב קוק ביפו. הרב קוק נלהב לשתף פעולה וצייד אותו באיגרת ליהודי תימן, ובה מענה לכמה שאלות הלכתיות בענייני משפחה.
יבנאלי שהה כארבעה חודשים בתימן. היהודים קיבלוהו בשמחה. אך עד מהרה נתגלו חילוקי ההשקפות. כך הוא מתאר זאת: "בכל מקום שהייתי בא בין היהודים, היו מתאספים ואני הייתי מדבר עמם על ארץ ישראל, על המושבות החדשות שניבנו ועל התנועה הלאומית בעם ישראל. הם שמעו דבריי ברגש ובשמחה, ולפעמים היינו מתרוממים לידי מדרגה גבוהה של עליית נשמה ורוח הקודש. הם שאלו אותי על הכותל המערבי ועל קבר רחל וקבר הרשב"י, ואני אמרתי למה תשאלו על קברים ואבנים מתות? שאלו לשלום ציון הקמה לתחייה… יהודי תימן אינם אלא יהודים גלותיים כמו בכל ארצות הגולה: בעלי מלאכה וסוחרים. והלא יחד עם הקריאה לעלייה לארץ ישראל הייתה קריאה גם לשינוי ערכים: להעריץ את העבודה, לבזות את הכסף מקור הטומאה… ולאהוב את האדמה – מקור הטהרה" ('זיכרונות מתימן לציון').
יבנאלי הצליח בשליחותו, וכ-5,000 יהודים עלו מתימן בתוך 3 שנים. רובם פנו לירושלים וליפו, ורק כאלף באו להתיישבות חקלאית. התימנים היו חרוצים ומסורים לעבודה, אך קבלת הפנים לה זכו לא הייתה טובה. 'תימני כנרת' נאלצו לגור מחוץ למושבה בצריפים נפרדים. היחס המתנכר הגיע לשיאו עת נאלצו לעזוב את המושבה. יבנאלי הצטער על כך מאוד. בצוואתו ביקש להיקבר בחלקת יהודי תימן בבית הקברות במושבה. על מצבתו נכתב: "השליח להבאת יהודי תימן". למרות כל הקשיים והיחס המתנכר, השכונות והיישובים שהקימו יהודי תימן מעולם לא ננטשו והם קיימים עד היום.
