בני בינה – הבינה המלאכותית

בינה מלאכותית היא שם מטאפורי למצב שבו מנסים לדמות את יכולות החשיבה האנושית באמצעים טכנולוגיים. האם הבינה המלאכותית תחליף את הרב?

 בשבת חנוכה קוראים דרך קבע את פרשת 'מקץ'. חג החנוכה הוא חג שתוקן על ידי חכמי ישראל בזמן הבית השני, לזכר ניצחון המרד החשמונאי בשלטון היווני סלבקי בארץ ישראל, שהתרחש בין השנים 167-160 לפנה"ס. השל"ה מעיר בפתיחה לפרשות על הדמיון שבין סיפור יוסף ואחיו, שמהווה פתיח למאבק ההישרדות מול תרבות מצרים העתיקה, ולסיפור חנוכה המבטא גם הוא מאבק תרבותי עם תרבות יוון וההלניזם שאותו היא מייצגת. הצד השווה שבשני הסיפורים: חישולה של החברה היהודית מתוך מאבק תרבותי עמוק. הניצחון הצבאי הביא לחידוש העצמאות המדינית והפך למיתוס חשוב בתולדות ישראל.

יחסה של היהדות לתרבות יוון אמביוולנטית. התורה אומרת: "יַפְתְּ אֱ-לֹקים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם" (בראשית ט, כז). פסוק זה נדרש בשני מקומות באופן הנראה כמעט מנוגד. במסכת יומא דורשים חז"ל: "אף על גב דיפת א-לקים ליפת, אין השכינה שורה אלא באהלי שם" (ט', ע"ב). כלומר, למרות שד' עתיד לתת מקום רחב לביטויו של יפת בעולם, לא תשכון השכינה אלא באוהלי שם. כעין שאמרו, "חכמה בגויים האמן, תורה בגויים אל תאמן" (איכה רבה ב', י"ג); מאידך גיסא, במסכת מגילה חז"ל דורשים פסוק זה באופן המורה על מתן מקום של כבוד לתרבותו של יפת, "יפיותו של יפת יהא באהלי שם" (ט', ע"). דרשה זו מבטאת בשורה של שיתוף, ונתינת מקום לסגנונו של יפת אפילו בתוך המקומות המקודשים של שם. ההלכה נתנה משמעות יישומית לקביעה זו להכשיר ספר תורה שנכתב ביוונית.

עולם היהדות עבר מהפכות גדולות בהיסטוריה, ממהפכת הדפוס ועד מהפכת הדיגיטציה – והוא איתן ויציב מתמיד. היהדות לומדת להשתמש בכל מהפכה שקורית ולמנף אותה לטובתה, מהפצת ספרים בתפוצה עולמית לאחר מהפכת הדפוס ועד לסרטוני חיזוק ושיעורי תורה ברחבי האינטרנט כיום.

ה"שואל ומשיב", רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל, כתב בנושא זכויות יוצרים כך "ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים על פני תבל – פשיטא שיש לו בזה זכות לעולם, ואם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה, אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו. ומעשים בכל יום שהמדפיס חיבור יש לו ולבא כוחו זכות… ובשלו רשאי אדם לגזור שלא ידפיסו עולמית בלא רשותו או רשות בא כוחו" (ח"א, מ"ד).

כפי שבעולם הפסיכולוגיה או בתחומי החינוך, אנחנו עדיין מחפשים דמות לשאת אליה עיניים ולא רק רובוט שיודע הכל, נראה שגם בקהילות הדתיות הרבנים לא יתחלפו כל כך מהר. לפעמים שואלים אותך שאלה, ואתה צריך לגעת באישיות השואל ובחווייתו, ולהתייחס לדברים שהם לא פונקציה של מותר או אסור, לכתחילה או בדיעבד… אתה יכול לתת למחשב לחשוב כמו בן אדם מבחינה לוגית, אבל מבחינה רגשית זה חסר. אם יחברו את המחשב לאלקטרודות ויהיו לו את הרגש ואת המבט לעתיד – אז יוכלו לפסוק על פיו .

כאשר הבינה המלאכותית נשאלה האם תוכל להפוך לדמות רבנית, ענתה: "לא, רובוט לא יכול להפוך לרב. על פי החוק היהודי, רב חייב להיות בן אדם שהוסמך לרבנות על ידי סמכות רבנית". אינני סבור שהתשובה היא שרק הסמיכה הרבנית היא שעושה את ההבדל. כרב, אני מבין היטב את המשמעות של המילים "גדול שימושה של תורה יותר מלימודה" (ברכות ז', ע"ב), שהוא סעיף נכבד במשנת החינוך. חז"ל מחייבים במידה לא פחותה גם את המלמדים שישמשו מופת וסמל לתלמידיהם.

הבינה המלאכותית עשויה לתת לנו את האפשרות ליצור קישורים שלא חשבנו עליהם בעבר ולא היינו מודעים אליהם. בעולם התלמוד, חבר ללמידה נקרא 'חברותא'. הבינה המלאכותית תהווה מעין חברותא, שיודעת כמעט הכל! אלא שהחינוך היהודי מבוסס בעיקרו לא רק על תוספת ידיעות, אלא על חינוך מעשי להקניית אורחות חיים, ואלו נלמדים ממעשי האדם המלמד, יותר מאשר מפיו ומדבריו. עיקרון זה מחייב את התלמידים לא להסתפק בשמיעה יבשה של "חומר" נלמד, אלא להתבונן וללמוד את מכלול דרכי התנהגותו של הרב, כיוון שמדובר בלימוד "תורת חיים".

שירת "מעוז צור" בימי החנוכה ובתוכה המילים "בני בינה", ו"הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם", מלמדים כי למרות ההתפתחות וההתקדמות הטכנולוגית, הלדים ופתרונות התאורה, אנו עדיין מעלים את הנרות הללו ומבינים כמה אנו זקוקים להתבונן באור הנרות כדי לכסות את מערומיה של החברה האנושית המודרנית.