אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ

מדוע נצטוו ישראל להביא תרומה לבניית המשכן? כביכול נזקק ה' לתרומת העם? אלא שרצה ה' לגרום לעם להיות שותף בהקמת המשכן ולהרגיל את ליבם של ישראל לתרום.
יתרה מכך, אומר ר' נחמן מברסלב, לא מדובר רק בתרומה כספית אלא מה שנאמר: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" – יביא כל אחד ואחד את נדבת הטוב שבליבו, כי המשכן נבנה מהטוב שיש בכל אדם בישראל. "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת" – כל אחד ואחת יביאו את הנקודה הטובה המיוחדת להם, בגוון המיוחד להם. משה רבנו, שהיה כולו טוב, בבחינת "ותרא אותו כי טוב הוא", הייתה בו ההבחנה המדויקת למצוא את הטוב בכל אחד, וכך יכול היה לכוון את התרומות לאפיק הנכון להן. ומי שיכול להגיע לדרגה כזו, ראוי הוא להיות מנהיג ושליח ציבור [ליקוטים].
דומה לכך, מה שכתב הרמב"ם בהלכות צדקה: המעלה הגדולה מכולם, זה המחזיק ביד ישראל שאין לו מעות די מחסורו, ונותן לו מעות במתנה או בהלוואה, או שדואג לו שתהיה לו פרנסה על ידי שמכניסו באיזה עסק בשותפות וכיוצא בזה, שלא יצטרך בכלל לצדקה. ועל זה נאמר "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" – "וָחַי עִמָּךְ", כלומר, החזק בו עד שלא יצטרך יותר לצדקות ולטובות של אחרים.
זו גם הייתה מחשבתו של הברון אברהם בנימין אדמונד דה-רוטשילד. האיש, שזכה לכינוי 'אבי היישוב', העדיף בתחילת דרכו לתרום בעילום שם. כשרבו הבקשות לתרומה, החליט הברון להעביר את המושבות החדשות בא"י לדפוס פעולה חדש – עבודה יצרנית העומדת על רגליה בזכות עצמה. לשם כך, דרש מן המתיישבים להסכים לניהול מקצועי. אני ארכוש את אדמות המושבות, אמר להם, ואתם תעבדו אצלי. אני אספק את כל מחסורכם, בתנאי שאהיה בעל הבית.

רוב המושבות הסכימו לתנאי הברון והוא רכש עוד אדמות, הקים עוד תשע מושבות, שכר מומחים לחקלאות ולניהול, ובנה במושבות מפעלים שעשויים היו לספק פרנסה לאלפי אנשים. אלה לא רק יקבי היין בראשל"צ ובזיכרון יעקב, אלא גם מפעל לייצור משי בראש פינה, מפעל לייצור זכוכית בחוף דוֹר, ומפעל לבושם ביסוד המעלה. כך, יצר הברון רשת של חקלאות ותעשייה. היין נמזג לבקבוקים שיוצרו בדוֹר ושווק בידי רשת השיווק של הברון בצרפת.
17 שנים ניהל הברון ביד רמה את המושבות, ואז בשנת 1900 החליט לפתע להעביר את כל המושבות לניהול של חברת יק"א, שהייתה בבעלות הברון הירש. למרות המשברים והחיכוכים בין המתיישבים ובין פקידי הברון, היה למתיישבים ביטחון ושקט נפשי תחת ניהולו של הברון. לפיכך, העברת המושבות לידי חברה שאיננה ציונית, גרמה להם מפח נפש אדיר. באספת 'חובבי ציון' באודסה הוחלט לשגר משלחת אל הברון בפריז, ולבקשו לבטל את העברת המושבות ליק"א. בין חברי המשלחת היו אוסישקין ואחד העם. הברון שמע וענה למשלחת בתקיפות: "יישוב א"י, אני עשיתיו, אני לבדי, ואין רשות לשום אדם להתערב בענייניי ולחוות דעה במעשה ידיי!" השליחים ההמומים לא הבינו מה הולך פה. בלית ברירה החליטו נציגי המושבות לשתף פעולה עם חברת יק"א. החברה העבירה את רוב המושבות לניהול עצמי, והתברר שהעברת המושבות עשתה להן רק טוב.
יתרה מכך, לימים נודע כי הברון פעל מתוך דאגה עמוקה למושבות. כשקיבל את שליחי המושבות, היה חולה. הוא חשש שאולי לא יקום ממחלתו זו, והחליט לדאוג להמשך הקיום שלהן. הוא השאיר בחשאי ליק"א סכום כסף נכבד להמשך קיום המושבות. מאחורי הקלעים הבטיח לעצמו מקום בדירקטוריון, כדי להמשיך את מעורבותו בניהול העניינים. כך קיים הברון את מצוות התרומה על פי המעלה הגבוהה ביותר.

Yaakovspok1@gmail.com.