ההבדל בין הר לאדם

"הר והר אינם מזדמנים, מה שאין כן אדם ואדם" (לייבל טויבש). ככל הנראה, פירושו הוא ששני הרים הם אובייקטים דוממים ולכן אינם נפגשים, לעומת שני בני אדם, שהם סובייקטים חיים, אשר יכולים להיפגש ולהשפיע זה על זה. ומה הקשר בין אדם להר? נוהגים לייחס לישעיהו ליבוביץ את האמירה כי ההבדל בין הר לאדם הוא שמרחוק ההר נראה קטן והאדם גדול, אך ככל שמתקרבים אליהם, ההר הולך ומתעצם ואילו האדם הולך וקטן. איני יודע אם אכן כך התכוון ליבוביץ, אך אני סבור שרבים מתפיסותינו מתחילות באופן שבו אנו רואים את עצמנו ואת האחרים. בסופו של דבר, מפגש בין אדם לאדם הוא מפגש בין שני סובייקטים אנושיים, והאופן שבו אנו מביטים על האדם שמולנו תלוי בדרך שבה אנו רואים את עצמנו.
ואיך כל זה קשור אלינו? לפני שבועיים עסקתי בשאלה: היכן אירע מעמד הר סיני? בעקבות מחקרים היסטוריים ועדויות נוספות, הצגתי את האפשרות שבני ישראל פנו דווקא לדרום-מערב ועברו דרך אפריקה, כולל אתיופיה. חוקרים מסוימים אף ציינו כי בתורה נכתב במפורש שהם לא הלכו מזרחה, מה שעשוי לחזק את האפשרות לנתיב דרומי יותר. ועל סמך ממצאים גיאוגרפיים וארכיאולוגיים, הצגנו את האפשרות שהר סיני נמצא בצפון אתיופיה. בעקבות המאמר קיבלתי תגובות מגוונות, שאביא שתיים מהן: "…ארשה לעצמי להגיב על הזיהוי של הר סיני באתיופיה […] חוששני שזה יותר משאלת לב מאשר מהלך הגיוני, בעיקר לאור השאלה: כיצד הגיע עם של למעלה מ-5 מיליון איש מגושן (מזרח מצרים, דרום לאיסמעיליה) בתוך 45 ימים, מרחק של 550 ק"מ במדבר עד אתיופיה? קצב התנועה של עם בגודל כזה הוא 3 ק"מ ליום לכל היותר, בהנחה שהלכו כל יום. מכאן, שלא סביר שהם הגיעו לאתיופיה בזמן הנתון";
ועוד תגובה: "…בקשר למה שכתבת על אפשרות שנדודי ישראל במדבר כיוונו לאתיופיה, מה שנראה לי הגיוני בהחלט, עלתה בי המחשבה כי נכון יהיה להשיג מפה מפורטת של אתיופיה ולנסות לזהות את 48 התחנות של הנדודים (בעיקר לפי פרשת 'מסעי'). אשמח אם תוכל לעזור באיתור מפה כזו".

למרות שנראה כי התגובות הללו סותרות, הן משלימות זו את זו. שתיהן מבקשות להתמודד עם שאלת זיהוי מיקומו של הר סיני, אך בעיקר לנסות להבין את מסלול הנדודים של בני ישראל. בנוגע לקצב התנועה של עם בגודל כזה, כתבה לי ד"ר טובאל: "אני לא מסכימה עם ההנחה שאם עם שלם הולך, קצב התנועה שלו מוגבל ל-3 ק"מ ביום. חישוב זה אינו קשור להבנת התנ"ך, אלא מבוסס על מתמטיקה שרירותית. אדם ממוצע יכול ללכת עד 15 ק"מ ביום, ולכן הליכה לכיוון אתיופיה בהחלט אפשרית". ניר שגיא, בעקבות רס"ג, טוען כי המקומות שאנו מזהים כמצרים, ארץ גושן, מדבר צין, אילת ורעמסס, ממוקמים דרומה יותר ממה שנהוג לחשוב וקרובים יותר לגבול אתיופיה-סודן מאשר למצרים של ימינו.
סוגיה זו מעלה שאלה רחבה יותר על הקשר בין זהות, היסטוריה ואמונה. האם אנו מאמינים למדע? לארכיאולוגיה? להרים או לבני האדם, למסורת ולאמונה? מה חשוב יותר – המפגש של האדם עם ההר או המפגש בין אדם לאדם? זו שאלה כבדת משקל. פרופ' מיכאל קורינאלדי טען שאין נושא בתחום הזהות היהודית שהובעו בו דעות קוטביות יותר מאשר שאלת יהדותם של "ביתא ישראל". הרדב"ז (ר' דוד בן זמרא) פסק כי "היהודים הדרים בארץ כוש הם מזרע ישראל", ואף קבע ש"אלו הבאים מארץ כוש הם משבט דן בלי ספק".
לעומתו, חלק מהחוקרים, שהושפעו זה מזה ולא הייתה להם גישה לעולם ההלכה הרבני, גורסים כי מסורת "ביתא ישראל" צמחה רק במאות ה-14 וה-15, כתוצאה מתהליכים פוליטיים ודתיים באזור אגם טאנה שבצפון אתיופיה. חלק מהחוקרים שוללים את יהדותם של בני הקהילה, בטענה שאין בידיהם מקורות היסטוריים מספקים על קיומה של קהילה יהודית באתיופיה לפני המאה ה-14. אך קורינאלדי טוען כי מחקרים אלו מזלזלים במשקלם של מקורות הלכתיים מוסמכים. הוא מוסיף כי התעלמות זו מובילה למסקנות שגויות. הוויכוח בין המחקר המדעי לבין ההלכה הרבנית הגיע לשיאו כאשר אחד הרבנים הראשיים לישראל בזמנו טען כי "מנויה וגמורה אצל החוקרים שהפלאשים הם בני גזע לא יהודי שנתגיירו אי פעם", והורה על גיורם לחומרא. לעומתו, הרב עובדיה יוסף יצא נגד פסיקה זו: "ונוראות נפלאתי מה ראה על ככה לדחות דברי גאוני עולם הקובעים בוודאות שאין ספק שהם משבט דן, מפני דבריהם של חוקרים המטילים ספק ביהדותם?!".
כך או כך, ההבדל בין הר לאדם הוא שבני אדם יכולים לדבר ולשאול שאלות. הר אינו יכול לדבר, אלא אם כן אנו מתייחסים לבני האדם כאל הרים. לכן, יש מקום להמשיך לחקור ולהעמיק, ולא לחשוש מלשאול שאלות חדשות. עם זאת, עלינו לזכור שכאשר אנו פוגשים הר, בהחלט אפשר להציב סימני שאלה. אך כשאנו פוגשים אדם, עלינו להסיר את הספקות באמצעות דיאלוג המבוסס על אמון ואמונה. דרך זו יכולה לסייע לנו להבדיל בין אויב לאוהב, בין הר לאדם.