כל הפוסטים בגבריאל חזות

חמינאי: "ישראל לא תתקיים עוד 25 שנה, עד אז לא יהיה להם רגע אחד של שקט". אכן, אין לנו רגע

לאחר עשר המכות ויציאת מצרים, נדמה כי המהלך האלוקי הושלם, ומה רבה הפתעתנו כאשר נגלה כי במחשבה האלוקית העניין עדיין

בקלות רבה מדי נוהגים לכנות חלקים מעם ישראל בכינוי 'ערב רב' ואפילו, רחמנא ליצלן, 'עמלקים'. האם 'ערב רב' המקראי והמקורי

הניסיון לחלק בין סוגי 'אשמים' כאשר העניין נוגע לשנאת ישראל, הוא ניסיון נואל. השנאה המפעפעת בלב שונאי ישראל היא אותה

יעקב הוא שמו של האיש. יעקב הוא המהות הפיזית של אבינו: עקב, יעקבנו ועקביות. הטיות השם מעידות על תכונותיו, אורח

עיון בברכת יעקב מעלה כי אין בפנינו ברכה במובנה הרגיל. בחלק משבטי יעקב הוטחו דברים קשים, שבמבט ראשון קשה לכנותם

במפגשי יוסף עם אחיו הוא בוכה שלוש פעמים. בפעם הרביעית הוא כבר נופל על צווארי אביו: "וירא אליו ויפל על

יוסף 'בעל החלומות' נמצא בשלוש מערכות חלום: יוסף ואחיו, שר המשקים ושר האופים וחלומות פרעה. במערכה הראשונה יוסף חולם, אך

אברהם אהב את ישמעאל וראה בו את ממשיכו. שרה לא חשבה כך וביקשה: "…גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם". מדוע רק בדרכו ארצה נזכר יעקב באחיו? מדוע הוא