כל הפוסטים בתמר מאיר

פורים הוא אמנם חג של צחוק, וטקסטים פורימיים רבים נכתבו לאורך הדורות, ובכל זאת מפתיעים אותנו שני קטעי מדרש בבראשית

בפרשת תרומה נוכל למצוא זהב כסף ונחושת, תכלת וארגמן, כמו במגילת אסתר המתארת את הארמון במילים הלקוחות, ולא במקרה, מעולמו

בפרשת משפטים מצוות רבות שבין אדם לחברו. באחת מהן אנחנו מוצאים הגדרה מעט מוזרה ל'חברו': "כִּֽי־תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת

  כחלק מן ההכנה למתן תורה, מתואר הקשר המיוחד בין עמ"י לקב"ה. בין השאר בביטוי היפהפה "ואשא אתכם על כנפי

  המכילתא דרבי ישמעאל לבשלח (מסכתא דויהי פרשה ג), מציע קריאות שונות לדבר הקב"ה למשה "מה תצעק אלי", המשליכות על

מתי יצאו ישראל ממצרים? קצת קשה לומר. מצד אחד – פרעה קורא למשה ואהרון בלילה, ומצווה אותם לצאת והם אמנם

'שלח את עמי' מבקשים משה ואהרן בפרשת שמות, אבל כל האותות וכל המופתים וכל המסרים, לא עוזרים מול פרעה הטוען

פרשת שמות מספרת על ראשית השיעבוד של ישראל במצרים, וחז"ל מבקשים להכניס אותנו אל שלב התכנון, אל הרגע שבו התעצמותם

לא קל ליצור מחדש חיבור אחרי הקרע, ולאחר מות יעקב, חוששים האחים מפני נקמתו של יוסף: "וַיֹּ֧אמֶר אֲלֵהֶ֛ם יוֹסֵ֖ף אַל־תִּירָ֑אוּ

"ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לא-להי אביו יצחק" (בראשית מו" א) הבחירה לציין דוקא את