כל הפוסטים באבינועם הרש

בעקבות הטור משבוע שעבר על התופעה של צעירים שמחליטים לנתק את הקשר מהוריהם, קיבלתי תגובות שביקשו לקרוא תיגר על המסקנה

בהתחלה כששמעתי את הסיפור הזה, לא באמת האמנתי שהתופעה הזו קיימת. זה היה נראה לי הזוי, מופרך, מופרע. אבל אחר

לא הרבה יודעים, אבל השבוע נפטר אחד מאנשי החינוך המיוחדים שהתהלכו כאן בשנים האחרונות: ד"ר נפתלי שטרן, שכיהן כסגן מנהל

אני זוכר את זה כאילו זה קרה אתמול: הייתי מורה בכיתה ו' בנות. עמדתי מולה ולא הבנתי אם זה באמת

אבא של תלמיד אמר לי: "אני לא מסוגל להקשיב לחדשות. כשאני פותח חדשות, אני נכנס לדיכאון ממש. נמאס לי. אני

כמו כל עם ישראל, גם אני התרגשתי מדמותו של הרב אבי גולדברג הי"ד. בעיקר מהאותנטיות בעידן שספוג בצבע מאכל ובנצנצים. לא זכיתי

אין לי מושג איך השערורייה הזו התרחשה, אבל רק עכשיו יצא לי לקרוא את ספרו הנהדר והמשובח של חילי טרופר,

"סליחה". נראה שאין בעולם מילה אחת שמלאה בכל כך הרבה משמעות. רק השבוע עם ישראל ציין את הטראומה הקשה ביותר

אם הימים הנוכחיים לא מספיק מאתגרים אותנו, אז הגיעה הידיעה שזעזעה את כל הארץ: מנדי בולטון בן ה-13 נפטר במסיבת

לפני כמה שנים, כשהייתי מחנך בבית ספר יסודי בירושלים, יצא לי לקבל שיחה מאבא אחד באחת עשרה בלילה. עזבו רגע