כל הפוסטים במכינה

אני נגעל ומתקומם כשאנשים הופכים את התורה והאמונה לכלי להשגת כבוד, כוח, מעמד פוליטי או כל טובין אחרים במאה ה-21

איך אפשר לצפות ממי שלא מסוגל להתמיד לשעה בשיעור בלי לענות באמצע לכל שיחת טלפון סתמית, להתמקד בזוגיות, בעבודה, בקיום

לא מעט מהשמיניסטים טובעים בים ההיצע העומד בפניהם ומתקשים לבחור, בוחרים בחירות לא מתאימות, או בוחרים מוסד ועוזבים אותו אחרי

  מכל עשרות השאלות ההלכתיות שאני נשאל בכל שבוע, האהובות עלי ביותר הן השאלות של ימי ששי או ערבי חג

אין הרבה מקצועות שהעובד בהם נפגש כל יום עם אנשים שתפקידם התרבותי לשנוא אותו, להציק ולהפריע לו. היחידים שסופגים יותר

בתרבות שלנו בן או בת הזוג הקבועים הם תמיד הסמל לשעמום, לשחיקה ולהרגל. פסגות הריגוש שייכות תמיד לתחילת הקשר, למפגש

אם ניתן לתלמידינו לנהל את חייהם בהתאם לרצונם ולהחלטותיהם – מן הסתם תהיינה החלטות שאינן לרוחנו, ולכן, מאד מפתה לנצל

    ספק אם נצליח לקיים כאן מדינה בנסיבות הנוכחיות, אם כל שמיניסט ישאל את עצמו "מה יוצא לי מזה?"

החיבור שבין רבנים לפוליטיקאים לא משווה לעשייה הפוליטית ארשת רבנית קדושה, אלא מדביק לעולם הרבני תווית עסקנית תככנית. במובן הזה,

אחת הביקורות על המכינות המעורבות היא שהרבה מבוגרי ובוגרות החמ"ד שמגיעים לשם, מתרחקים משמירת מצוות, בעוד החבר'ה שהולכים לישיבות, מכינות