כל הפוסטים במוטי מרמורשטיין

ספר דברים שאנו מהלכים בין שורותיו בשבועות האחרונים, הולך ומתקרב לסיומו. הספר איננו אלא נאום פרידה עצוב של גדול המנהיגים

החברה הישראלית שקועה מאז יום שמחת תורה בדרישה להטלת האחריות לטבח הנורא שהתחולל באותו יום, החל מראש הממשלה דרך שר

טעות היא לחשוב שהצומות ומנהגי האבלות שאנו נוהגים בימי בין המצרים, המתחילים בשבעה עשר בתמוז ומסתיימים בתשעה באב, נועדו רק

בימים קשים אלו, אולי הקשים ביותר למדינת ישראל מאז מלחמת השחרור, מצפה הציבור הישראלי שהקהילה היהודית בארה"ב על כל זרמיה

ספק אם אנחנו מעכלים עד תום את גודל האובדן של מדינת ישראל, של החברה הישראלית, של העם היהודי, באסון שמחת

76 שנים לאחר קום המדינה, ואף רב חובש כיפה סרוגה לא הצליח להבקיע את חומת הרבנות הראשית לישראל. האם מן

ימי הזיכרון והעצמאות השנה לא יוכלו להניח לנו לציינם כתמול שלשום. אירועי שמחת תורה טלטלו אותנו טלטלה כה עמוקה, שהם

יום הזיכרון לשואה ולגבורה השנה אינו דומה לימי השואה שצוינו בכל שנותיה של המדינה. זו לראשונה סטיתי השנה ממנהגי שלא

בשבוע שעבר צוינו 80 שנה ליום כיבושה של הונגריה בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה (כ"ד באדר תש"ד, 19.3.1944). בתוך כחודשיים

חלומות וחזונות גדולים נרקמו סביב האירוע הפנומנלי של הקמת מדינת היהודים אחרי 1,900 שנות גלות. הרצל ראה בה מדינה הנשענת