שיבת האדם, שיבת הלאומיות
בטורים האחרונים ליווינו את האופן שבו היהדות הפכה מאמונה וברית-עם ל'דת', כלומר למערכת שמרוכזת ביחסי היחיד עם א-לוהיו, ובריטואלים המכוונים
בטורים האחרונים ליווינו את האופן שבו היהדות הפכה מאמונה וברית-עם ל'דת', כלומר למערכת שמרוכזת ביחסי היחיד עם א-לוהיו, ובריטואלים המכוונים
הלכה ישראלית | ד"ר יואב שורק בטורים הקודמים ראינו כיצד היהדות הפכה לדת – בתהליך שראשיתו בימי הבית השני
בטור הקודם ראינו כיצד חכמים, במפעל התפילות והברכות, הניחו את היסודות לגיבושה של היהדות כ'דת' – מקום שמעמיד במרכז החיים
בשלב זה של המסע שלנו בסדרה "תורה ומצוות – בין דתיות חילוניות", איננו עסוקים בהערכה או במתן ציונים, אלא רק
בשבועות הקרובים אפתח כאן בסדרה חדשה, שניתן לקרוא לה "תורה ומצוות – בין דתיות לחילוניות". בתודעה הרווחת, התורה והמצוות הן
בשבוע שעבר הסברנו שהציפייה לסנהדרין היא דחייה של התחדשות התורה לעתיד ניסי שככל הנראה לא יגיע לעולם – בדיוק כפי
בשבוע שעבר הזכרנו כי כדי לבנות את ההלכה הנכונה לדור הזה, צריך להעז ולדון מחדש, לפסוק ולהכריע – ולא רק
לפני מלחמה אחת, כמדומני, כלומר לפי כחודשיים, התחלתי סדרה שכותרתה "מי צריך הלכה ישראלית". מאז עסקנו בספורט ופנומנולוגיה של ההלכה
המיקום של החתונה היה מושלם: החווה רחבת הידיים של משפחת החתן, שבמרכזו היקב, יקב בוטיק ארצישראלי שעליו גאוות המשפחה. לא
במדור הקודם דיברנו על כך שלעתים דינמיקה של התפתחות הפסיקה מושפעת מהתוצאה שפסיקה מסוימת יוצרת – יותר מאשר מן הסיבה