כל הפוסטים בוישב

"אין אפוטרופוס לעריות". אמרה זו של חז"ל נתאמתה פעמים רבות בהיסטוריה של האנושות. אנשים רבים, גדולים וקטנים, חכמים וסכלים, נבונים

פרשת השבוע, כמו גם חג החנוכה שמשתלב בה, יכולים ללמדנו פרק מאלף במעשה אבות ובנים. ראשית הפרשה מדגישה: “אלה תולדות

שלוש סיבות מרכזיות עומדות בבסיס הדלקת נרות חנוכה. ראשונה בהן היא הדלקת הנרות המציינת את השמחה הגדולה על הניצחון, "ואחר

השימוש של התורה בביטוי 'וישב' נדרש בחז"ל: "ביקש יעקב לישב בשלווה" (רש"י בראשית לז ב), כביטוי לתחושתו של יעקב שמימש

מה קרה בבית יעקב שגרם לאחים לשנוא את יוסף אחיהם שנאה כה עזה עד כי התנכלו להמיתו? איזה דברים נוראים

אהבת היתר של יעקב אבינו את יוסף כי בן זקונים הוא לו, והוצאת הדיבה של יוסף על אחיו, גרמו לכך

על פי התלמוד, מנהגנו הוא להדליק נרות כמספר הימים היוצאים – ביום הראשון נר אחד ומכאן ואילך מוסיף והולך עד

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים" כתנת פסים. כמה טעון הוא