כל הפוסטים ביעקב ספוקויני

את הביטוי 'יעקב אבינו לא מת' שמעתי לא פעם מִשכני, מו"ר הרב דרוקמן זצ"ל כאשר הספיד את נפטרי היישוב אשר

ארזי תכנן יחד עם קנטוני העמדת פנים כאילו המעפילים המיואשים עומדים לבצע התאבדות המונית בנוסח מצדה. תפקידו של קנטוני היה,

  בהדליקנו את נרות החנוכה נודה לה' על ששפר גורלנו ואנו מדליקים נרות במדינה יהודית ריבונית "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו

'מאיגרא רמה לבירא עמיקתא'. יוסף, הבן הבכור של רחל, הילד המוצלח והאהוב על יעקב, בעל החלומות, מוצא את עצמו בתוך

יעקב אכן הכין עצמו הן למלחמה והן לשלום, אך העדיף את הפשרה והשלום עם אחיו במבט ראשון וביקורתי נראית התנהגות

"מבחינת היחסים הבינלאומיים לא יכחיש אף איש, שתקומת ישראל במובן פוליטי,  הייתה התרחשות כמעט על-טבעית" הכול היה ערוך ומוכן לחתונה

הניצחון בקרב על באר שבע שינה את מסלול זהות הארץ. מעתה היה היעד של הקמת הבית הלאומי היהודי, יעד בריטי

בדרכן של האימהות הגיבורות הלכה הצנחנית חנה סֶנֶש אשר הוצאה להורג, השבוע לפני 78 שנים שתי גיבורות, שתי אימהות מוזכרות

במשך דורות רבים התגאה עם ישראל להיות ההפך מרודפיו. שני הפכים גמורים בפרשה. מחד גיסא, התורה הפליגה במעשי החסד של

אברהם אבינו סימן את הכיוון של העם היהודי, שחה נגד הזרם, ונתן בכך דוגמה אישית ליחידי סגולה אנו עומדים בפתחן