מדוע בשגרה מתנכרים ורק בעיתות משבר מתאחדים?
מה גורם לכך שבימי השגרה יש ש'מתנכרים' ושוכחים את אחוות האחים, כלפי בני עמם מכל המגזרים?! ומדוע נדרשות, חלילה, צרות
מה גורם לכך שבימי השגרה יש ש'מתנכרים' ושוכחים את אחוות האחים, כלפי בני עמם מכל המגזרים?! ומדוע נדרשות, חלילה, צרות
רק הנאמנות לתורה והציפייה לשוב לארץ ישראל, הם המבטיחים את הקיום היהודי בגלות כשנודע ליעקב שבנו יוסף חי היתה תגובתו
פרשתנו מסיימת ומסכמת בעצם מהלך שהתחיל לפני שלוש פרשיות ובו מתגלה יוסף לאחים ונפגש מחדש עם אביו היורד עם כל
פרשת ויגש נושאת עמה דרמה כבירה. שיאה בנקודה בה יוסף חושף את הסוד עליו שמר מהרגע בו הוא פוגש ומזהה
פעמיים בלבד מופיעה בתורה המילה "להתאפק", ובשתי הפעמים מדובר על יוסף המתוודע אל אחיו בפרשתנו. בהתאפקות של יוסף ניכר תהליך
החדשות המסעירות, ה- breaking news בדבר אחיי יוסף שהגיעו זה עתה מארץ כנען עושות רעש גדול במצרים. "וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית
בפרשת ויגש, אנו מוצאים את הרגעים האינטימיים בהם יוסף בוכה ומגלה את השייכות שיש לו למשפחתו למרות שנות הניתוק. מילת
בחיי האומה ישנן תקופות מוצלחות של 'הארת פנים', שגשוג ושלוה, ויש גם תקופות של חורבן, גלות ו'הסתר פנים' החיים מזמנים
רבים מחכמי המשפט העברי, ראשונים כאחרונים, שוללים מכל וכל שעבוד גופו של אדם תמורת חוב רבים מהמעיינים בפרשת ויגש ממקדים
יעקב עוזב את ביתו לפגישה מרגשת עם יוסף בנו. בדרך הוא עוצר לעצירת ביניים בבאר שבע עיר אבותיו. לדעת רד"ק,