כל הפוסטים ביעקב ספוקויני

סמיכות תמוהה בפרשתנו בין קודש הקודשים ובין המקלל: "וְהָיְתָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קׇדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי

בסוף פרשת קדשים קושר הכתוב בין ירושת הארץ לבין שמירה על החוקים והמשפטים, שנתן לנו ה'. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כׇּל חֻקֹּתַי

בשבת זו, בעיצומם של עשרת ימי הזיכרון וההודאה, נקרא בהפטרה את  הפרק האחרון בנבואת ישעיה: "כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי

רבותינו בחרו לקריאת ההפטרה של 'שבת הגדול' בחלק מהפרק השלישי בספר מלאכי. הפרק עוסק בתשובה לשאלה מסוף הפרק השני: "בֶּאֱמׇרְכֶם

הכתוב מתייחס למי שידע ולא סיפר כחוטא: "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם

בצלאל ואהליאב ניצחו על מלאכת הקודש של המשכן. אליהם הצטרפו אנשים שהכתוב מכנה 'חכמי לב': "וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאׇהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ

בהפטרת פרשת פרה מתאר הנביא יחזקאל חזון אפוקליפטי, ובו מעבר חד מהתחתית אל הפסגה. התחתית מתוארת כך: "וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם

בשבת שלפני פורים קוראים את פרשת זכור המופיעה בספר דברים, ומפטירים בספר שמואל בפרשת מלחמתו של שאול נגד עמלק, כולל

  השבת נקרא בהפטרה על בניין בית המקדש הראשון בידי שלמה המלך, וזהו הקשר לפרשת תרומה העוסקת בבניין המשכן. הפסוק