כל הפוסטים בבשלח
"תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ … מִקְּדָ֕שׁ אֲ-דֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ"
הקורא הפשוט של פסוק זה (שמות טו, יז) עשוי להגיע למסקנה שהמקדש איננו אלא יציר כפיו של הבורא, ולא בנין
נס וטבע בהיסטוריה הישראלית
האדם המאמין חי בין השתדלותו לקדם ולהשיג את צרכיו בפעילות אנושית לבין מסירת בטחונו לישועת ה'. יש להבחין בשני סוגי
הטוב שמעבר לפינה
קשה לדמיין כיצד עמד העם במתח, בשמעו את מרכבות המצרים מתקרבות ורודפות אחריו אל תוך הים. החשש מפני החושך, המים,
פרעה מלך נינווה
מסורת היא בידינו שפרעה וחילו הוטבעו בים ולא נשאר מהם שריד: "וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים
בלי תלונות
מספרים על יהודי שעלה לארץ מרוסיה הקומוניסטית, ונשאל על התנאים בארץ מוצאו: העבודה, האוכל, השכר וכדומה, ועל הכל השיב: "לא
הבצל והשום במצרים טעימים יותר?
פעמיים בלבד נאלץ החבר להודות בפני מלך כוזר כי המלך צודק. באחת מהן, מקשה מלך כוזר: "אם כן, הלא אתה
לתקן את המרירות של עצמי
פעם חבר שלי היה בטיול והתפתח ויכוח בעניין הקרנת סרטים בנסיעה. שני אנשים שזה לא התאים להשקפתם הסתירו את המסך
פני הדור
כאשר הציג הא-ל בפני משה את פרופיל תפקידו של המנהיג והמהמורות הניצבות בדרכו, אנו מוצאים "וידבר ה' אל משה ואל
עורי דבורה דברי שיר
מוקדה של פרשת השבוע, "בשלח", היא "שירת הים": פרק שירה מופלא, החושף משהו מעצמת הרגשות שחוו בני ישראל במעמד קריעת