כל הפוסטים בהרב עידו פכטר

אני מבקש למצוא במצוות השראה, מתוך שותפות של ברית בין האדם לא-לוהים הרב יובל שרלו התייחס ברשימתו האחרונה בעלון זה

היהדות האורתודוקסית אמונה על הלכה של יומיום. לכן היא מנוגדת באופייה העמוק לזרמים האחרים עסקנו ברשימה הקודמת בהבחנה שבין מצוות

רגל פה, רגל שם: עם התרחבות הרצף הדתי (שלא באופן רשמי, הלכתי או ממסדי), רבים שאינם מקפידים קלה כבחמורה רואים

היהדות נתפסת כאורח חיים מופתי, שמתבטא בכל פרטי החיים – ביחסים החברתיים ובבניין האישיות אנו נוטים לחלק את תרי"ג מצוות

בשבועות האחרונים התבוננו בעשרת הדיברות. הצעתי לראות בהם חוקה של החברה הגאולית שאותה מבקשת התורה ליצור. יש בהם חיובים שבין

אומרים שזה הדיבר הקשה ביותר. מילא לא לגנוב ולא לגרום נזק. אך, כיצד יכול אדם שלא לחמוד את מה שיש

אדם לא יכול להתנהג בצורה שמעידה על דבר אחד, בעוד שאמונתו ודעותיו נמצאות במקום אחר תמונתו של אחד הרבנים המפורסמים

אינני יודע מדוע, אבל נוצר הרושם שבחברות מאמינות ודתיות אין מספיק הקפדה על ענייני ממון. סיפורים רבים ישנם על גופים

ברשימה הקודמת התחלנו לדון במשמעותו של הדיבר 'לא תנאף' בחברה הגאולית שאותה התורה מבקשת לכונן באמצעות עשרת הדברות. קראנו את

כשאנו קוראים את החלק השני של עשרת הדברות, זה המתמקד ביחסים שבין אדם לחברו, אנו מסוגלים ברוב הפעמים להבין את