כל הפוסטים בפרופ' אביעד הכהן

נס גדול עשה עמנו הקב"ה שלא הכניסו את מצוות ברית המילה לחוק הישראלי, ובשל כך רובם המכריע של היהודים בישראל

התובנה שלפיה העולם מורכב ואינו מושלם, מחייבת את האדם, כל אדם במקומו, בזמנו ולפי כישוריו, לעשות ככל שניתן לתיקונו  

  כדי לחוש את כאבם של אותם חסרי בית, מצווה הוא – דווקא בשעת השיא של פריחתו הכלכלית – לעזוב

יש בבית הכנסת, "מקדש מעט", הלכות הרבה. מרכזיותו של בית הכנסת בעולמה של יהדות – הן זו המסורתית, והן זו

פטירתה של אליזבת מלכת אנגליה, בחלוף שבעים שנות כהונה, הסבה את שימת לבם של מיליוני אנשים בכל רחבי העולם לתופעת

פרשת השבוע פותחת בקריאה הגדולה של השיבה לארץ ישראל. "והיה כי תבא אל הארץ". שימושה במילה "כי", המשמשת כידוע במופעים

אחת הזעקות הגדולות ביותר בעולמה של תורה, שקולה הולך מסוף העולם ועד סופו, מהדהדת בפרשתנו. אגב תיאור מעשה נורא של

בשני פסקי דין של בית המשפט העליון שפורסמו לאחרונה, העיר בית המשפט, אמנם בהערת אגב בלבד, שגם "סיקור אוהד" של

לא מעט ביטויים וצירופי לשון שמקורם בתנ"ך נשתגרו בלשון הרווחת והיו בשר מבשרה. ועד כדי כך, שלא מעט אנשים שעושים

קיים מתח בין חירותו של אדם והאוטונומיה שלו, לבין ערכים אחרים, מקצתם פטרנליסטיים, כגון הרצון לשמור על חייו ושלמות גופו