כל הפוסטים בפכטר

ראינו ברשימה הקודמת כי שלוש התפילות שביהדות הן שחרית, מנחה ומוסף, שלהן קרבנות מקבילים בבית המקדש – תמיד של שחר

עד אנשי כנסת הגדולה, לא היה נוסח קבוע או זמנים קבועים לתפילה וכל אחד התפלל כשרצה ובנוסח שרצה. לדעת הרמב"ם,

כיום רגילים אנו להתייחס לתפילה כעניין שהחליף את עבודת הקרבנות בבית המקדש, כעין 'ונשלמה פרים שפתינו'. בהיעדר יכולת להקריב קרבנות

במשך שנים נהגנו לסיים את שיחות ערב יום הכיפורים בברכת 'צום קל'. בהחלט היה לברכה זו על מה שתחול: יום

התחלנו ברשימה הקודמת לדון בצניעות הלבוש הנדרשת בהלכה. הבאנו את דברי התלמוד 'טפח באשה ערווה' ו'שוק באישה ערווה' וראינו כי

בשבת הבאה, שבת זכור, תתגלע המחלוקת, בה"א הידיעה, המפלגת את קהילות אשכנז: כיצד יש לקרוא את המלים "זכר עמלק" שבפרשת

הרב דוד הכהן, הנזיר הירושלמי, מעלה אבחנה מעניינת אודות גדולי פוסקי ההלכה בעם ישראל לדורותיו (קול הנבואה, ההגיון העברי השמעי,

העיקר בחנוכה הם כמובן הנרות. הם המצווה ואליהם אנו מתייחסים כאל קודש. בימים עברו, כשהנר היה כלי קיבול של שמן

שלוש תפילות ביום תקנו לנו חכמים, כנגד הקרבנות – שחרית כנגד תמיד של שחר, מנחה כנגד תמיד של בין הערביים,

זכינו בשבוע שעבר להכניס את בננו בבריתו של אברהם אבינו. היות שאנחנו משפחה מעורבת (אני אשכנזי ואשתי תוניסאית) המתגוררת בקהילה