כל הפוסטים בבשלח

"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם" [שמות, יג- יז] – פרשתנו היא האפוס הגדול על לידתו של עם ישראל ויציאתו מאפילה

לאחר שהבחינו בני ישראל במצרים הרודפים אחריהם במדבר, הם רטנו על משה שהוציאם ממצרים ובקשו לחזור לעבדות במצרים. משה ניסה

הבה נחזור לעבר. למה שהיה ואיננו עוד. נדפדף באלבום ילדותנו, נזכר בחוויות שכמעט שנשכחו. נביט בתצלומים מחייכים של הורים, דודים,

לאחר עשר המכות ויציאת מצרים, נדמה כי המהלך האלוקי הושלם, ומה רבה הפתעתנו כאשר נגלה כי במחשבה האלוקית העניין עדיין

המאבק בעמלק המופיע בפרשת השבוע שלנו, שב לשיח הציבורי, ויש לו גם משמעויות בינלאומיות. מאבק זה נחלק לשני רבדים: האחד

יש תלונות שמקורן הוא רצון לשפר, להיטיב ולתקן. אלו תלונות שבאות להצביע על תקלה, משגה או על דברים שלא ראויים

שאלה: כוח של חמישה לוחמים מצוי בעמדה קדמית על גבול הצפון. משיקולים מבצעיים, הכוח שוהה בשטח, ולא במוצב או במחנה,

בבסיס "האמנה החברתית" עומד הרעיון שבתחילה בני האדם חיו בחופש מוחלט, אבל הם היו שרויים בחוסר ביטחון וללא הגנה; זאת

כדי לנסוק מבירא עמיקתא לאיגרא רמא יש צורך בניסיונות בונים ומחשלים "עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכולָּם" (אבות ה,

יציאת מצרים הינה התהוות ישראל כעם. משפחת יעקב שירדה למצרים בשבעים נפש יוצאת עתה משם עם ייעוד של ממלכת כהנים