כל המאמרים במדור ערך מוסף

מאז ומעולם היתה ציפייה ממנהיגי ציבור שינהגו בניקיון כפיים, ומאז ומתמיד העם גילה חשדנות כלפי מנהיגיו. לפיכך מסר משה בפרשתנו דו"ח מפורט על כל הכספים

מהפכות אינן קורות ביום אחד, כך מקובל לומר. בחטא העגל, לעומת זאת, התרחשה לכאורה נפילה מטאורית, כאשר ברגע אחד בסוף היום ה-40 לעליית משה להר

אנחת רווחה רועמת תישמע בשבוע הקרוב במקומות בהם יתחדשו הלימודים במוסדות החינוך. השנה, בשל מגבלות הקורונה, קצרה רוח ההורים בדרך לתאריך הנכסף באופן מיוחד. יש

בין ההוראות על בניית המשכן וכליו בפרשת 'תרומה' לבין תיאור בגדי הכהונה שבפרשת 'תצווה', התמקם הציווי על הדלקת נר התמיד: "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ

מקובל להעלות על נס את נדבת הלב שהיוותה בסיס לבניית המשכן. כידוע, בתחילת פרשתנו השאיר ה' את מתן התרומות למשכן כעניין וולונטרי, שתלוי ברצון איש

מהי המשמעות של בחירת ישראל בעידן שבו ערך השוויון הוא כה מרכזי? האם אין במושג ה"בחירה" סתירה לעולם הערכי המודרני שבו אנו חיים? בניגוד להוגים

בפרשתנו נותנת התורה הדרכה ספציפית לא רק בדבר היחס לשונה, כגון עבד ואמה, גנב וגזלן, אלא גם בעניין היחס לשונא: "כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת

משה רבנו, כולו היה קודש להנהגת האומה ולהבאת דבר ה' לעולם. כך אירע שמשה ישב "לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם… מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב", ולא הרגיש שהתוצאה

בשלושה ניסיונות התנסו בני ישראל במן שקיבלו במדבר: הראשון – לאסוף בכל יום רק את כמות הצריכה האישית-משפחתית של אותו יום: "לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי

באמצע המתח, בין ההתראה על מכת בכורות לבין יציאת מצרים, מופיעה מצוות קורבן הפסח, המפרטת שורת מעשים טכניים, שלכאורה אינם משתלבים עם גודל השעה וחשיבות