כל המאמרים במדור בראשית

בשנת תש"ט החליטה הרבנות הראשית לישראל לציין את יום עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי". יום זה נועד לאפשר לקרובי הנספים בשואה שיום פטירתם לא נודע, לנהוג במנהגי יום

"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו" – שלושה יסודות עקרוניים שאנו

בשיאה של הדרמה המשפחתית רבת השנים והמכאובים העוברת על משפחת יעקב ובניו, כאשר יהודה ניגש אל יוסף ולוקח ערבות על אחיו והמשפחה, מתוודע יוסף אל

במפגשי יוסף עם אחיו הוא בוכה שלוש פעמים. בפעם הרביעית הוא כבר נופל על צווארי אביו: "וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו". התבנית

לפני מספר שנים נזדמנתי לאולם הגדול בבית המשפט העליון. שלושה שופטים נשואי פנים, דנו בכובד ראש בעתירה לבג"ץ שעסקה באחד הנושאים ה'פוליטיים' החמים והנפיצים שעמדו

מעשי הגבורה שהתרחשו בשבת ההיא של הטבח הנורא הם רבים מספור. אנשים רבים, מיוזמתם, בלי שאף אחד קרא להם, שמו את טובת האחר לנגד עיניהם

מה יהיה? בטוח שאין אחד במדינה הזו שלא שואל את עצמו כמה פעמים ביום: מה יהיה? מתי, ובעיקר איך זה ייגמר? ללכת לישון בכל לילה

הוא תפס אותי אחרי תפילת שחרית, טיפוס מעניין שיצא לי להכיר לאחרונה. "תגיד לי", הוא אמר לי כממתיק סוד, "הבן שלי עושה לי כל פעם

ברוב השנים קוראים את פרשת מקץ בחנוכה, ומפטירים בספר זכריה. השנה נקרא את הפטרת הפרשה שמתארת את משפט שלמה. הדמיון בין הפרשה להפטרה בולט ביותר:

יוסף 'בעל החלומות' נמצא בשלוש מערכות חלום: יוסף ואחיו, שר המשקים ושר האופים וחלומות פרעה. במערכה הראשונה יוסף חולם, אך אינו מציע פתרון: "וַיְסַפֵּר אֶל