כל הפוסטים בעדי ארד

לפני כמה שנים הייתי עדה לסיטואציה שספק הביכה אותי ספק הצחיקה אותי, מה שבטוח – אדישה לא נותרתי. עמדתי מחוץ

אני לא אופה עוגות! נכון, אין גאווה גדולה בהצהרה הזאת, אני יודעת ואפילו יש בי מעט מן הבושה, הרי מי

משחר ילדותי התרגלתי להבדיל בין הטוב לרע על פי הדימוי של אור וחושך. במסורת ובתרבות היהודית יש התייחסויות רבות לדימוי

יעקב שמרגיש שימיו ספורים ומבקש לברך את בניו טרם לכתו. לכל בן הוא אומר משהו אחר, כי הורה רואה הכי

"ויאמר פרעה ליעקב כמה ימי שני חייך" (מז/ח) הייתי בטוחה שארצה לכתוב השבוע על נקמה, ועל כמה יוסף פעל בגדלות

"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" מתברר שיעקב לא למד ב"מכון

"ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן… ויגל את האבן מעל פי הבאר" (כט/י) במהלך חיי, בכל פעם שמישהו

"ויגש יעקב אל יצחק אביו, וימשהו, ויאמר הקל קול יעקב והידים, ידי עשו" (בראשית כז/כב). פרשת תולדות היא אולי אחת

"ויאמר ה' אל אברם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" בואו נדבר על גיל ההתבגרות. הגיל הזה שהילדים הופכים לנערים

בחור אחד התפלל וביקש שאלוקים יעשה לו נס והוא יזכה בלוטו. יצאה בת קול ואמרה לו: "כדאי שקודם תקנה כרטיס".