כל המאמרים במדור שבועות

הרב בנימין זאב מונק – מנהל "מכון ירושלים לחזנות" פולמוס רחב התחולל בין הפוסקים האחרונים בעניין פיוט ה"אקדמות" המיוחד לחג השבועות. ככל הידוע אין פיוט

על פי נתוני סטטיסטיקה, ישנם כיום כחצי מיליון אנשים המעוניינים להתגייר. ככל הנראה, מעולם לא היה הסטאטוס היהודי נחשק יותר מאשר בימינו. זהו מצב מבורך,

כאשר למדתי בצעירותי בישיבה חרדית זכיתי לשמוע דרשות רבות לקראת חג השבועות, וכולן ללא יוצא מן הכלל עסקו בלימוד התורה. הן הדגישו את חשיבות העמל

'לא אגדה רעי ,ולא חלום עובר, הנה מול הר סיני ,הסנה, הסנה בוער. הו, שלהבת יה – עיני הנערים, הו, שלהבת יה – ברעום המנועים,

בתורה אין זכר מפורש למתן תורה דווקא בשבועות (וחכמים אכן נחלקו בדבר התאריך המדויק של קבלתה). אופי החג מתמקד בפן החקלאי, "חג הקציר". ברבות השנים,

הרב יעקב אריאל הרב הראשי לרמת גן כן, למרות שבשמות שונים כונה חג השבועות: חג הקציר, חג הביכורים, עצרת. ודווקא 'זמן מתן תורתנו' לא הוזכר

השנה, כמו בכל השנים המעוברות, קוראים את פרשת "בהעלותך" מיד לאחר חג שבועות, וסמיכות זו מזמנת לנו השוואה מאלפת למגילת רות שקראנו בתחילת שבוע זה.

מעמד הר סיני וקבלת התורה ניצבים במוקדו הרוחני-דתי של חג השבועות. סמיכות החג לתחילת ספר במדבר, שמאופיין בחלוקה ל"שבטים" שונים, מזמינים אותנו לעיון מחודש במתח

בימי שפוט השופטים ניצב עם ישראל בפני משבר כפול והדבר בא לידי ביטוי בכפל המילים: "ויהי" שפותחות את מגילת רות: "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי