כל המאמרים במדור ככה נהגו היהודים באתיופיה

יהודי אתיופיה לא חיו את תודעת החורבן. הם חיו בתודעה עמוקה של גאולה ושל חלום, כיסופים ותשוקה לירושלים. הם חשבו שירושלים כולה עשויה מזהב, שמהברזים

מפעם לפעם אני שומע מרבנים גדולים התבטאויות חריפות, מלאות שנאה נגד כל מיני קבוצות, אבל בעיקר נגד בני אדם. אפשר לשמוע למשל משפטים כמו "הרפורמים

תוך כדי שיחה עם הדוד שלי החכם דניאל מנגשה ז"ל, הוא אמר לי פעם: "אתה חושב שיש דמוקרטיה בישראל?", ופירט: "בישראל יש דמוקרטיה רק בבית

מפעם לפעם אני מחזיק בספרו של ד"ר יוסף גורי "ווען לאכט אייד" (מתי יהודי צוחק) ואני נהנה מהאוסף המדהים והמתורגם של ביטויים, ניבים, דימויים, מטבעות

לפני מספר שנים שמעתי הרצאה מפי פסיכולוג שעסקה בקשר שבין הוצאת זרע לבטלה לחזרה בשאלה אצל בני ישיבות תיכוניות. הוא טען שבני הישיבות עוברים בעניין

לפני כשנה שוחחתי עם בחור ישיבה חרדי ממוצא אתיופי. הוא אמר לי: "אנו, החרדים האתיופים, נמצאים בין הפטיש לסדן. החרדים האשכנזים לא מקבלים אותנו כי

  בעקבות שני מאמריי האחרונים "פדיון הבן במנהגי יהודי אתיופיה ו"למה באתיופיה חגגו את חג השבועות בי"ב בסיוון?", קיבלתי מספר תגובות. להלן אחת מהן: "כתבת

אולי זה יפתיע רבים, אך יום חמישי האחרון, י"ב סיוון, הוא חג השבועות במנהג יהודי אתיופיה. מה עניין חג השבועות בי"ב בסיוון להר סיני? איך

פרופסור אביעד הכהן סיפר שבשני מקומות בתפילה הקהל ממתין לרב עד שיסיים – בתפילת שמונה עשרה ובקריאת שמע. מדוע דווקא בשני המקומות הללו? אביעד הכהן

לפני מעל עשרים שנה זכיתי לפדות את הבן הבכור שלנו במעמד מיוחד בו נכח הרב חיים דרוקמן זצ"ל. אז לא הייתי מודע באופן מקיף לעולם