כל המאמרים במדור כי תבוא

במסגרת הברכות והקללות שהקב"ה מרעיף על עם ישראל, אם ישמעו בקול ה' לשמור ולעשות את כל מצוותיו או אם לאו, מופיעה הברכה: "בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ"

אחת הקללות בפרשת התוכחה מתארת מפגש אפשרי עם עמים ותרבויות שיקומו עלינו כשלא נמלא אחר ייעודנו הראוי "ישא ד' עליך גוי מרחוק…גוי עז פנים אשר

בעל המאור ושמש רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין (1751 – 1823; תקי"א – תקפ"ג), הנודע בשמו, בעל ה"מאור ושמש" על שם ספרו, היה מתלמידיו של

במרכזה של פרשת כי תבוא מעמד הברית בהר גריזים והר עיבל. מעמד זה מתואר בפרוטרוט בפרשה ובמשנה (סוטה ז ה) ובו נאמרות הברכות והקללות, במעמד

מזמור ל'תודה', למילה קטנה וצנועה שעולמות שלמים תלויים בה, וביכולתה לחולל פלאים. למילה שמשנה את האקלים החברתי, למקום שנעים לחיות בו. מזמור לעולם פנימי שלם,

כפיות טובה נתפסת כאחת המידות המגונות בנפש האדם. כדאי לנסח את הדברים על דרך החיוב, בלשונו של הרב קוק זצ"ל: "הכח של הכרת-טובה הוא כח

הרשתית היא שכבת תאים דקה באחורי גלגל העין. זהו החלק בעין שממיר אור לאותות עצביים. מידע זה מועבר אל המוח דרך עצב הראייה. הרשתית ממלאת