כל המאמרים במדור שמות

לפני המלחמה, מתוך הקרע הנורא, הפסקנו להאמין זה בזה. משפרצה המלחמה הפסקנו להאמין גם במדינה, בצבא ובמנגנונים האזרחיים, משום שכולם נכשלו בתפקיד שלשמו הם קיימים

קראתי את הידיעה על התכתבות האימהות. בידיעה הובא דו-שיח בווטסאפ בין אם, שלדבריה השקיעה 9,500 שקלים ביום ההולדת של בתה, לאם אחרת. מאחר שהיא השקיעה

על רקע הבחירות לרשויות המקומיות שייערכו השבוע, במאמר זה אעמוד על דפוסי ההתמודדות של הציבור הדתי לאומי בבחירות המקומיות לאורך השנים, ועל המאפיינים הייחודיים שניתן

הריב בין שני המחנות האידיאולוגיים הנאבקים על זהותה של מדינת ישראל, המאיים לקרוע את החברה הישראלית ולסכן את קיומה של המדינה, לא התחיל אתמול. ימיו

"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" [כז, כ]. מדוע נכתב 'ואתה' ולא הוזכר כאן שמו של

פרשתנו עוסקת בבגדיו של הכהן הגדול. אחד מבגדיו המיוחדים של הכהן היה החושן. בתוכו היו נתונים האורים ותומים, שבאמצעותם היו שואלים בסוגיות לאומיות גורליות. החושן

בימי המלחמה, מצאתי את עצמי מרוחקת רגשית מחלק מחבריי. בפרט מאלה שילדיהן לא נטלו/נוטלים חלק בלחימה. גילוי נאות: שלושה מילדיי וגם כלתי גויסו מייד עם

30 יום קודם החג – חג הפורים – וההתלבטות כיצד יש לציין את חג הפורים השנה הולכת ומתעצמת. שיקולי הדעת ברורים מאוד: מחד גיסא, פורים

בין כל בגדי הכהונה שבפרשה, יש שלושה שהתורה מציינת שהם צריכים להיות על חלק מסוים בגופו של הכהן הגדול: על הציץ נאמר שהוא חייב להיות

לבגד (בגידה), מעיל (מעילה), ולבוש (בושה) יש להוסיף גם כיפה (כפייה). מתברר כי לכל אביזרי הלבוש הללו משמעויות פנימיות עמוקות מסגולותיה של השפה העברית. הכיפה