אשמים אנחנו על אחינו
עשרים ושתיים שנה לאחר שבני יעקב התעללו ביוסף אחיהם תקפו אותם רגשות אשמה: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ
עשרים ושתיים שנה לאחר שבני יעקב התעללו ביוסף אחיהם תקפו אותם רגשות אשמה: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ
מצאנו ברשימה הקודמת עדות לקיומם של שלושה נרות נוספים שהיו מדליקים מלבד נרות החנוכה. נר אחד היו מדליקים בשעת הסכנה
"ויהי מקץ שנתיים ימים" המתח שמסביב לחג החנוכה יכול לשמש דוגמא נהדרת לוויכוח שבין יהודיות לישראליות. האחת, שואבת את עיקר
הראי"ה בספרו "עין איה" מסביר את ההבדל שבין נר שבת לנרות חנוכה לא רק בתחום המעשי אלא גם לסמלים שכל
הברייתא במסכת שבת (כא ע"ב) מגדירה שלוש רמות בהדלקת נר חנוכה: "תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין- נר
כאשר מובא יוסף לפני פרעה, הוא מתגלח ומחליף שמלותיו. וכתב רש"י: "מפני כבוד המלכות". כבוד המלכות, והכבוד בכלל, הוא נושא
"וַיְחַפֵּ֕שׂ בַּגָּד֣וֹל הֵחֵ֔ל וּבַקָּטֹ֖ן כִּלָּ֑ה וַיִּמָּצֵא֙ הַגָּבִ֔יעַ בְּאַמְתַּ֖חַת בִּנְיָמִֽן" חיפוש הגביע, שלבסוף נמצא באמתחת בנימין, הוא חיפוש מבוים, שתוצאותיו ידועות
מושג הנס עומד במרכז ימי החנוכה, ומושג הניסיון מתבלט מפרשות יוסף בתורה. סוג אחד של ניסיון הוא ההתמודדות עם מצב
דטרמניזם אלוקי אינו מתיישב לכאורה עם זכות ה'בחירה החופשית'. כאשר האדם אינו אלא עוד כלי בארגז הכלים של הא-ל, נדמה
המעיין במסכת הגדולה של חג החנוכה בדברי חז"ל ובספרות היהודית לדורותיה, ילמד שבשונה מהמקובל בימינו, לא החנוכייה והסביבון תופסים בו