כל הפוסטים בפכטר

הכוונה היא מרכיב קריטי בקיום מצוות שופר. פוסק הרמב"ם (הלכות שופר ב, ד): "נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון

לאמירת הסליחות אין מקור קדום. לראשונה אנו פוגשים אותה בכתבי הגאונים, וכפי שהדבר התגלגל למשנה תורה לרמב"ם (הלכות תשובה ג,

האקט שמאפיין כיום יותר מכל חתונה יהודית הוא שבירת הכוס, ואין דבר יותר אירוני מכך. שכן, לא זו בלבד שמדובר

העלנו ברשימה הקודמת כי ברכת חתנים (שבע ברכות) היא ברכת שבח ולא ברכת המצוות. כעת נברר מיהו זה שאמור לאומרה.

דברנו ברשימה הקודמת על הצורך בתרגום הכתובה בימינו ללשון עברית. כעת נדון בשינויים המתבקשים להיעשות בתוכנה של הכתובה לאור מציאות

נדון הפעם בקצרה בנושא הכתובה בימינו. רוב מוחלט של גברים החותמים היום על הכתובה לא באמת מבינים על מה הם

התחלנו ברשימה הקודמת לדון בסוגיית מכנסים לנשים. ראינו, כי במכנסיים המיוחדים לנשים אין דין 'לא ילבש', והרי הם ככל בגדי

פעם זה היה יותר פשוט. המנהג היה לומר את הסליחות באשמורת הבוקר, קרי בחלק האחרון של הלילה, לפני עלות השחר.

חשיבות מיוחדת נודעה לה לתפילה בציבור. על אף שיכול אדם להתפלל ביחיד, אמרו חכמים כי "תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו

התפילות בראש השנה וביום כיפור ארוכות יותר מהרגיל. כמו כן יותר אנשים מאשר בשבת רגילה מגיעים לבית הכנסת. הארכת התפילה