כל הפוסטים בגרנביץ

אם אני מבקש אמת, משהו כבר יקרה, אני לא יודע בדיוק מה, אבל תתפתח בי איזו הקשבה פנימית, כזאת שמגיעה

שמחה היא בחירה. זה לא איזה מצב נתון ש"יגיע" כשהוא יחליט להגיע מי שלא היה באומן בימי ראש השנה יתקשה

לפני שנים, יצא שנקלעתי באישון לילה עם קבוצת אמנים, לקברו של ר' אשר פריינד. "ר' אושר", שיום פטירתו במוצאי יום

כל מי שגידל פעם תוכונים, מכיר את התספורת המעניינת. לא עושים להם פוני או קוקו, אלא את הנוצות של הכנפיים

בזמנו של רבי מנחם מענדל מויטעבסק, שעלה לארץ והתיישב בטבריה, היתה מגפה גדולה. כולם היו סגורים בביתם מפורים ועד חג

פעם, הבת של רבי נחמן שפכה את לבה בפניו על צרות שיש לה עם עוזרת הבית שלה, משהו שם לא

פעם מישהו סיפר לי, שהוא ממש רצה לכתוב תגובה חריפה למאמר של מישהו. היתה לו כבר תגובה טובה שהוא היה

רבי יצחק אייזיק מקאליב, פגש פעם בדרכו איכר הונגרי מפזם שיר געגועים על ציפור המבקשת לשוב לביתה. "סול א קוקוש"

הרב אליעזר זוסיא פורטוגל, האדמו"ר מסקולען, שנפטר לפני כ-37 שנה, עסק אחרי השואה בהצלת ילדים יתומים. מאות גרו בביתו(!) וחלקם

חבר של אבי, גדל במקום מאד מנותק מתורה ומצוות. בסוף התיכון חיפש את עצמו, עד שהגיע ללמוד תורה בישיבת ההסדר,