כל הפוסטים בט באב

בימים אלה שאנו בעיצומו של משבר ומתח פנימי, ימים של חרדה מפני העתיד – צריך לזכור ולהזכיר לעצמנו את עצמנו

יהודי אתיופיה לא חיו את תודעת החורבן. הם חיו בתודעה עמוקה של גאולה ושל חלום, כיסופים ותשוקה לירושלים. הם חשבו

כמי שהיום יום שלה מספיק רחוק מלהבין מה זה בדיוק חורבן הבית, סיפור כזה שמובא ככה לא נותן לי לשכוח

בעוד כשבועיים נתחיל באמירת הסליחות ב'אשמורת' לפני 'עלות השחר', במעבר מחושך לאור, בזמן של חסד ורחמים] ונתחיל גם לתקוע בשופר,

מפעם לפעם אני נשאל – האם יהודי אתיופיה ידעו על חורבן בית המקדש או לא? ננסה להשיב באמצעות שני סיפורים.

בעולמה של תורת ישראל שלובים הבניין והחורבן, האבל והשמחה, זה בזה. בליל הסדר רווי השמחה אנו מטיפים טיפות מן הכוס

מהאבנים שנחרבו נבנתה קומה חדשה וחזקה שמחזיקה קומות רבות נוספות אחד הנושאים המרכזיים בשיח הציבורי בתקופה האחרונה הוא: מה יהיה

לצמצם נרגנות ואווירת קיטורים, להיזהר משנאה ומהנטייה לדון לכף חובה, ולהגביר הסתכלות חיובית של כל אדם על חברו השבוע לפני

ההחלטה על סגירת הבריכה לכולם משולה במידה מסוימת להכרעה להפסיק למכור בחנות גבינה מפני החשש שמישהו יקנה אותה ויערב אותה

יוכי ברנדס צמה עד 12 בצהריים, איילת נחמיאס ורבין החלה לצום רק לפני שנה – והוסיפה גם את צום גדליה